עין איה על שבת ו יט

(שבת סב.): "דאמר אביי, שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני".

סיני, מקום הענוה, שם אנו מוצאים גדולתו של הקב"ה במקום ענותנותו. ההתגלות האלהית הופעה כפי מה שיש יכולת בידי (בנ"א) [] להשכיל בכחו בשכלו ובאורח מדעו וחושיו. לא את סוד האחדות העליונה מלמעלה למטה יש ביכולת בן אדם להשיג. נבצרה כל מזימה להשיג את הסוד העליון של האורה האלהית בראשית התחלת הופעתה. רק אחר אשר קוי אורה יופיעו עלי תבל ארצה בשלשת הארחות (המוכרחות) [] להחלק לפי הכרתנו התמידית, החסד, המשפט והשורה הממצעת בינותם, הכללות והפרטות והצדדים המחברים אותם זה לזה, וכאלה בכל פינות המציאות, הננו מכירים איך הקוים הנם שבים למקום אחד, לצורה תכליתית אחת, החובקת בתמותה את כל רוחב המציאות (כולו) []. מעבר מזה האחדות התחתיתית המתגלה לפנינו, הכוללת את הגוונים שבקוים השכליים והכחניים הכלליים, כפי תמות צורתם ותכונתם העצמית. ומעבר מזה מה שעצם הכח הנמצא בקרבם לתמם את חזיונותיהם, לאחד את הוייתם בתפקיד המציאות, הלא גם זה הוא קו רשום ומיוחד, ועולה למקום אחד, עם תכונתם של הקוים עצמם. אלה הנם הליכות עולם, שמסיני נמסרו למשה, בהורדת המדע האלהי מרום גבהי מרומים עד שפל ההכרה הארצית אשר לאדם, למען ימצא על ידה את תעודתו העליונה הצפונה בקרבו. שי"ן של תפילין, צורת הקוים המותחלים בפירודם, מבלי אפשרות להגיע בראשית ההכרה אל שורש הוייתם, והנם כלים מלמטה אל מגמה אחת, שהיא עדות קיימת וקבועה, להרים את האדם אל מקור האורה האחדותית, הגבה למעלה, ע"י ענוה הגדולה מכולן , המוצאת קורת רוח ומנוחה בכל צדדי הכרה וכל מדת טוב וקדושה שתהי בכל מצב ואופן, כי הכל עולה למקום אחד. וזהו פארן של ישראל, הממלא את לבם תמיד בהכרת אל אמת, מלך יחיד ומיוחד ב"ה._

יט. .1 משלי כט, א. סוטה ה, א. .2 משלי לא, א. .3 בנדפס בחבש פאר: והנה ההתגלות. .4 בנדפש שם: בהופעה. .5 בנדפס שם: נדע כי לא איזו הערכה מסוד. .6 בנדפס שם: לצייר בהויתו. .7 עפ"י בראשית יא, ו. . בנדפס שם נוסף: שעל ידם הננו. .9 בנדפס שם: שהקוים. .10 בנדפס שם: האחת. .11 ע"ז כ, ב. .12 בנדפס שם נשמטה מילה זו.

<< · עין איה על שבת · ו · יט · >>