עין איה על שבת ו א

(שבת נט.): "ולא בעיר של זהב".

... וקיים בכל רגשי לב טהור בעמם וארצם. ומרכז חיי האומה וכבודה הוא הדרו ויפיו. אמנם התכנית הזאת, צריכה להיות שומה לא מחפץ טבעי שפל, באין אור ושכל, באין קדושה ותפארת פנימית הנובעת ממקורה של תורה, כי רק כשהעז של ההרגשה הטהורה היא תולדה מאור הקדושה השכלית של דעת אלהים אמת, שממנה באה ההרגשה של אהבת הכנסיה וכל פרטי כחותיה, ושיהי' מרכז החיים שלה מקור האושר, הנצח וההוד, אז היא הרגשת אמת וצדק שיש לה יסוד קיים לעד. ירושלים דדהבה, כדעביד ר"ע סופר האותיות שבתורה , שכולהו סתימתאה אלבי' 2 , שיצתה נשמתו באחד 3 , ודברים שלא נתגלו למשה נתגלו לר"ע וחביריו 5 אור קדוש ועליון כזה, מקור יסוד האורה השכלית, נכונה היא ההרגשה המבוססת על ההשכלה האמיתית של תורת אמת הנעוצה בעומק הנשמה הישראלית, להיות עולה ומפרחת, ומ"מ בהיותה יורדת בתחום הרגש המשתתף עם התכונה של הנטיה אל הברק החיצוני צריכה לכח מצמצם, הנותן לה גבול, השומר בכבוד את ערכה ואומר לה עד פה תבא 6 , שמתגלה ממילא בהכרח התמעטות הקישוטים אפילו היותר נעוצים ביסוד התכונה לחבת הכלל והקדושה, למען הכניע את ההדר החיצוני, להראות ע"י התמעטות זה הצביון במעט את יקרת היופי הפנימי של המנוחה והקדושה של הדרת החיים שהם מקודשים בנועם ויופי עליון, של הקדושה העליונה, "טוב להודות לד' ולזמר לשמך עליון. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" 6 . "מה גדלו מעשיך ד' מאד עמקו מחשבותיך. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת", "שקר החן והבל היופי אשה יראת ד' היא תתהלל". א. .1 ברכות סא, א. .2 מנחות כט, ב. .3 סנהדרין פו, א. .4 ברכות סא, ב. 5 . גמ"ר יט, ו. עפ"י איוב לח, יא. .6 תהילים צב, ב-ג. .7 ם שם ו-ז. .8 משלי לא, ל.

עין איה על שבת · ו · א · >>