עין איה על שבת ה נה
<< · עין איה על שבת · ה · נה · >>
(שבת נה:): "אלא הא כתיב "אשר ישכבון", ישכבן כתיב, והכתיב "אל בני כי לא טובה השמועה", ארנב"י בני כתיב, והכתיב "מעבירים", אר"ה בריה דר"י מעבירם כתיב, והכתיב "בני עלי בני בליעל", מתוך שהיה לו לפנחס למחות בחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא".
חטא רשום כללי יבחן בארבעה אופנים, עצם שפלותו של החטא מצד עצמו זהו אחד. והאופן השני הוא מצד הערך של העושה אותו, אם הוא ראוי להיות איש נעלה ומרומם מצד הכנתו ומעמדו יהיה רשומו יותר ניכר לרעה. הג' מצד פעולתו על הכלל, כל מה שיהיה האדם יותר מפורסם ומתיחש אל הציבור, תפעול הנהגתו הרעה באורח רע לקלקול עצום. אמנם כל אלה הנם דברים מקריים, שאין להם ערך לגבי ההפסד של התעצמות צורת הרשעה באדם, בנפש האלהית שבו המוכנת לגדולה, לכבוד ולקדושה. ע"כ, מצד עצם פעולת החטא, יש הבדל בין רישומו על הפועל לרישומו על מי שבידו למחות, עד שהכתיבה יחדה את האחד אע"פ שהקריאה כללה את שניהם. כן מצד רושם מעלתם, בהיותם בנים לעלי כה"ג ושופט ישראל. וכן מצד פעולת ערכם הכביר וקישורם הפרסומי בחיי העם, עד שמעבירים הם בזה את דרכם הנסוגה על כלל עם ד'. אבל כיון שבא לעצמיות הפסד הצורה, שזהו הקלקול הפנימי הקשור בנפש שמחקה מעליה את הצורה העליונה, ואת הבליטות המוסריות ועז תביעות הקדושה והצדק, בזה נשתוו מי שבעצמו פועל הוא את החטא ומי שיש בידו למחות ולא מיחה, שזהו אות שנתקררה נפשו מתכונתה הקדושה, עד שיוכל שאת במנוחה עמל ואון שבידו למחות כנגדם. ע"כ, בשם העצמי, בתיאור "בני בליעל" אין ש[ו]ם הבדל בין המדרגות, ולא שום רושם בין סימני הקריאה והכתיבה, כי הוא מפני שהיה בידו של פינחס למחות בחפני ולא מיחה, מעלה עלה"כ כאילו חטא .
<< · עין איה על שבת · ה · נה · >>