עין איה על שבת ה מז

<< · עין איה על שבת · ה · מז · >>

(שבת נה:): "אחרים אומרים, שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו, והיינו דכתיב "אז חללת יצועי עלה", א"ת יצועי אלא יצועיי".

ההפרש שיש בסדרי החיים כולם, בין אותו הסדר הנמשך מרוח כזה שעלה עד אותו המקום שיוכל לשאוב מן ההוה עצמו את כל הטוב של העתיד, ומחיי שעה עצמן מקור עולמים לחיי עולם אל אותו הסדר הנמשך בסגנון של חיים שצריך להקרע לגזרים, שיהיו בו חיי עולם וחיי שעה מחולקים ודוחקים זה את זה, שאין העתיד הרחוק מתברך כ"א מדחיקתו של ההוה, וההוה איננו מוצא את יסודו והרחבת הוייתו כ"א ע"פ דחיקת העתיד, אע"פ שהוא מודה שהוא מכשיר אליו ושהנצח הרחוק והעומד עדי עד הוא תכליתו, הוא גדול מאד. הסידור הנורמלי, שבו אחז יעקב בתחילה בסידרי ביתו, לבסס את העתיד המושקף מרחוק לו, בתור אחד האבות ובחירם, הנועד ליסד האומה הסגולית בשבטי יה עדות לישראל, ע"פ הסידור של יושר ההוה הנובע מהתגלות הנשמה במועדה וזמנה זה, אמנם נתרעע מעט בקלקול שע"מ לתקן ע"פ עצת ד', שנכנסה לאה לגורלו, את אשר לא פלל מראש. זה אמנם יעשה את פריו, שבסדר האומה הוכרח הדבר שלא יתנהלו הענינים לאטם כ"כ, והעתיד יתפרץ ג"כ הרבה בחיי ההוה לרוממו ולקדשו. אבל לא נתן מקום בהנהגת הבית לדחיקת שליטת ההוה בשביל העתיד המכוסה, כ"א הדברים כ"כ תמימים באו, והסדרים כ"כ נוחים קדושים ומתאימים, עד שהרחבת הרגש הנובע ממצב ההוה והשלטון במועדו, יתן יד להעתיד ג"כ לתן לו את חלקו ולהצטרף אליו כראוי. הרושם הביתי של בית יעקב הוא רושם גזעי באומה לדורותיה, בילבול היצוע, שינוי סידרי הבית בחוזק יד שלא ממקור הרגש של ההוה כ"א מפאת הדברים שנתגלגלו מהעתיד הרחוק והמכוסה, זה לא לבד שעל ההוה פועל שלא באורח שלם והגון, כ"א ג"כ העתיד עצמו סובל ממה שבסיסו ההוה איננו מתרחב ומתפתח בבטחה כראוי, והמגמה האלהית של העתיד המכוסה, שראשי האבות הנם שותליו ומסבביו בעצת ד', גם היא סובלת מהירוס הסידור מתחתית מעלותיו עד רומו, שתי מצעות בלבל, אחת של אביו, ואחת של שכינה, א"ת יצועי אלא יצועיי . מז. . תהילים קכב, ד.

<< · עין איה על שבת · ה · מז · >>