עין איה על שבת ה מא

(שבת נה:): "ואלו הם, בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד".

הכח הפנימי של תעודתם של ישראל במציאות, וכן המסקנא האחרונה שבפועל, ודאי אין עמה שום פגם וחטא, "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". השימוש שבפועל, צריך ומוכרח הוא שתמצא איזה מדה של חטא עמו, כי כן הוא המצב של העולם המעשי, שא"א לו לשמור את משקלו המצומצם ומדוייק. אמנם המקורות של הפעולה, והחותם הכללי, מסמנים את הצדק המוחלט, ע"כ חותם השבטים כולם, "שבטי יה עדות לישראל", בנימין בן יעקב , המשלים את התכסיס הכללי של האומה, לא נמצא החטא בגבולו כ"א להגבלת הצדק. המקור למציאות הגוף של האומה בתור גזע מיוחד, א"א שיצטיין בפינוק ונקיון קדושה, אדרבה מעומק הרע יצא הטוב, מעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם ויעבדו אלהים אחרים , ומאתר רחיקא קריב יתהון קוב"ה. אמנם אח"כ, בצורה הפנימית שע"י התורה, אף שבמצאה מקום בעולם המעשה א"א היה שלא יתערב איזה חטא מעולם המעשים, "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם", אבל המקור הראשי קודם יציאתו לפועל, שהיה הטוב כלול בעמרם אבי משה, היה בתכלית הטוב, חוץ מצורך ההגבלה הכוללת שבעטיו של נחש. כן מלכות בית דוד, היא הנותנת את הצביון השלם של האומה, תכלית הטוב העליון גנוז עמה, ואם לא היה אפשר שבפועל לא ישתמשו ג"כ הכחות הרעים בעז המשרה, אבל במקורו היה כולו רק טוב, בישי אבי דוד. וכאשר התעודה התיאורית הצפויה של מלכות ב"ד היא ודאי הטוב העליון, ולא היה יכול לצאת בפועל עד קץ הימין, הנה נרמז בענף שיצא ממנו בתכלית העילוי שכולל עמו הטוב העיוני, המתגבר על כל המגרעות המוכרחות להמצא מצד תוקף הממשלה בעולם המעשי המלא מכשולים. ע"כ, על כלאב אמר "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר", והוא כלל בקרבו את הצורה הרוחנית של מלכות ב"ד בשלימותה הציורית, שבפועל תבא אליה בקץ הימין גם בעולם המעשה, שלמות דמותו של דוד שעתיד הקב"ה להעמיד, שנאמר "ודוד עבדי נשיא להם לעולם". מא. . שיר השירים ד, ז. . תהילים קכב, ד. . עפ"י יהושע כד, ב. . זוהר, אמור, צח ב. . תהילים קו, לב. . משלי כז, יא. . יחזקאל לז, כה.

<< · עין איה על שבת · ה · מא · >>