עין איה על שבת ה ז

הרחלים יוצאות כבולות. מאי כבולות, שמכבלים אליה שלהם למטה, כדי שלא יעלו הזכרים על הנקבות. מאי משמע דהאי כבול לישנא דלא עביד פירא הוה, דכתיב "מה הערים אשר נתת לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה". החירות האמיתית היא נמצאת בהיות המצב מתאים לנטיות הטבעיות שביצור ההוא, שיצאו אל הפועל השלם. ע"כ, מי הוא הראוי להחירות ברחבה, מי שכבר בא למדה זו שכ"כ רמו וטהרו נטיותיו בטבע, שכל אשר יותר ירחיבו את צעדיהם להתפתח ולצאת אל פעלם הגמור, יותר ירבו הטוב וההצלחה לעצמו ולעולם. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת.

הנטיות שונות הנה. ישנן שנמצאות בטבע כ"א בשביל המטרה של עצם הנושא של הנטיות ההנה וקיומו, והן אמנם חזקות הן, כפי הראוי להיות בענין פרטי. אבל עוד נמצאות נטיות שתעודתן היא קיום הכללי, והוספת הכמותי והאיכותי של המצוי, בזה הכח הוא אדיר מאד, כי לא רק חוזק של דבר אחד פרטי נמצא בה, כ"א חזקת מערכה שלמה של עתיד גדול שאין להגביל ערכו. ע"כ, אותו המעצור הניתן לנטיה של נשיאת פירות, שכפי כח הפועל שלו צריך כח עוצר יותר חזק ואמיץ, מיוחס אל הכבל כבלי ברזל, להורות שבמקום שאנו צריכים ללכת נגד לנטיה שתכונתה היא עשיית פירות, פיתוח של עתיד, אז צריך לזה כח מונע נמרץ וחזק, כח ברזל. מה שלא נמצא צורך כזה בעת אשר אנחנו צריכים לבא לעצור נגד נטיה אחרת, שיסודה רק בההוה והפרט לבדו, כבול לישנא דלא עביד פירי הוה.