עין איה על שבת ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ת"ר מעשה באדם אחד שמתה אשתו, והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. הנס והטבע מידי יוצר אחד כוננו, צור כל העולמים ב"ה. אין סדר, אין ציור של פועל, אשר לא חקרו החכמה, החסד, הגבורה והתפארת האלוקית, לגלות בהם אור טובו והדר מלכותו. ההתפתחות והדליגה, הסדר המכוון והמקרה, כולם יחד נשקלים המה בשיקול דעתו של אל דיעות ב"ה, להוציא כלי מעשה להפיץ זרם החיים והטוב. אנחנו, מפני ההרגל נחלק בין נס לטבע, ע"פ ההבדל שבין התמידיות והמקרה הרחוק, אבל כהכלל כן היוצא מן הכלל יחדו יעשו חטיבה שלמה, כן הנס והטבע בחוברת יתקשרו למעשה שלם. אמנם הורגלנו לחשוב כי רק לצורך דבר גדול וכולל יעשה נס, אבל עלינו לדעת שכאשר אנחנו מקיפים מבט כללי על החיים, לא נדע להבדיל בין דבר גדול וקטן. הכל מתקשר יחד, הכל מתעלה ועולה,ואין דבר הקטן שבקטנים שלא יהיה נכון להיות יסוד מוסד לדברים הגדולים שבגדולים ואין ההבדל ביניהם כ"א בין רבבות אלפי שנים פחות או יותר שהם כטפה אחת בים הנצח ע"כ, במקום אשר החכמה העליונה תקבע יתד להעשות נס, להראות כח חיים של דליגה בסדרי הטבע, אין לנו להתפלא ג"כ אם יהיה אף לתכלית הנראה בעינינו קטן ודל.

וזה יהיה לנו לעדה, שאין לנו כלל כל דבר קטן במציאות, כי הכל גדול הוא, הכל יצא מיד אדון עולם שמעשיו גדולים עד אין חקר, ונס נכון הוא להעשות אפילו במערכות הבניה של גוף האדם, גם לטובת יונק שדים אחד לכלכלהו, ויש בטח ע"ז צפיה מקדם מאז, שזה הזמן, זה המקום, וזה האיש, ראוי הוא להפגש במעמד יוצא מכלל הסדר של טבע המונהג באופן כזה, "גדולים מעשי ד' דרושים לכל חפציהם"