עין איה על שבת ב רצו

(שבת לה.): "אמר רכ מעין המיטלטל טהור, וזוהי בארה של מרים".

הטלטול גורם לאפשרות הטומאה לחול, טהרת המים מקושרת היא עם המקום הבטוח שלהם, וטהרת הדיעות והדברים המסתעפים מהם תלוי' לפי אותו הבטחון הנמצא ביסודם.ואין יסוד בטוח כ"א לדעת התורה בטהרתה, ולמושכלות היותר זכות הנובעות מאור ד' ב"ה ואמתו. אבל הדיעות המתילדות מרגשות לבב האדם ונטיותיו, עלולות הנה לקבל טומאה ואין בהן ג"כ אפשרות של מעין בלתי נפסק, כיון שכל כחו איננו כ"א מזג האדם, מרוצת דמו וילדי הימים ומקריהם, שכולם מוגבלים קצובים וקמוטים. אמנם רק כארה של מרים, מקור סימן הרגש הטהור הישראלי כפי מה שהוא פועם בטהרו בלב היהודי, שהוא אמנם לכאורה משתנה בצביונו הפרטי לפי מצב הגוף והמזג, לפי ילדי הימים ומאורעותיהם. אבל אע"פ שהוא מיטלטל, מקורו הוא מקור נאמן, מעולם לא יכזבו מימיוי ומעולם לא יוכל לקבל טומאה. כי מטהרו הוא מקור מים חיים, כי נובע הוא מאוצר הברכה העליונה של הדרת התורה ואורה הטהור, ואיננו כ"א מתגלה בצורת רגש שבלב, אבל לא רק בזה ימלא ערכו. ע"כ טהור הוא ונעלה מעל כל טומאה שכל רעיון רגשי יוכל להשפל, ועם כל טלטולו מעיין הוא שאין קץ לנביעתו, (יחזקאל מז יב): "כי מימיו מן המקדש המה יוצאים", מקודש העליון ההולך ואור, אחרי כל המסות היותר עליונות השולט בעז נצחיותו לעדי עד, ומטהר ומצרף בשטף עז טהרתו, וזוהי בארה של מרים.

<< · עין איה על שבת · ב · רצו · >>