עין איה על שבת ב רד

<< · עין איה על שבת · ב · רד · >>

(שבת לב.): "תנא דבי ר"י כי יפול הנופל ממנו, ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי לא נפל והכתוכ קראו נופל, אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייכ".

ההתבוננות בסדרי המעשים הנהוגים בעולם מביאה את החושב לידי שאלה אם השלשלת של כל המון העלילות הנהוגות בחברה האנושית הנן ג"כ כרוכות בטבעות של הכרחים מסבות ומסובבים התכופים ורדופים זה אחר זה, או שיש מקום ג"כ להמעמד החפשי של הרצון האנושי כמו שהוא מתראה לפנינו לכונן מעשים באין סיבות קשורות ומכריחות. אף 'ש'לפי הנראה יסוד הבחירה הוא בנוי על החופש הגמור של הרצון האנושי, מ"מ אין זה מכריע את כללות השאלה, מפני שאפילו אם הדברים מגיעים להכרחים של סיבות, מ"מ אין זה מונע משום שאיפה של השתדלות לשכלל את החיים ולהסיר מהם כל מעיק ומזיק. וכשם שאין ההכרח מונע שום השתדלות של תיקון חברותי וחומרי, כן איננו מונע ג"כ לכל ההשתדלות של תיקונים מוסריים ואלהיים, וכשם שהמתרפא או ההורס דרכי החיים של תיקון החברתי הוא פועל רע לעצמו ולכלל, כן העושה רע במובן היותר נעלה ויותר כולל ונצחי, וכן להיפוך במערכת הטוב. ע"כ אין מעמד השאלה נוגע למעשה כלל, ולא לדעת האמיתות האלהית של השכר והעונש הנמשכים מדרך הטוב והרע, שיכולים להיות תמיד אחוזים בעקב המעשים בקשרים קבועים וקיימים. וגם הדילוגים הפתאומיים, לפי כל הצורך להם לשכלול החמרי והרוחני, גם הם יכולים להיות מסודרים במערכה קבועה אלהית בחקי אמת וצדק. אמנם העין הבוחנת רואה שני הצדדים שקולים, לפעמים אנחנו רואים קשר הסיבות מסבבים ומכריחים עלילות חברותיות, ולפעמים הננו רואים ג"כ עקבות רצון חפשי פועל ומנצח. והדרך היותר מאירה היא הדרך של התרחבות המציאות, בין הרוחנית בין החמרית לכל צדדיה, "מה גדלו מעשיך ד'". ע"כ כל העלילות הן מצויות, וכל הכחות משתתפים להנהגת כלל המציאות בחכמת יוצר כל ב"ה, "הכל יכול ולללם יחד". רחבה היא ממשלת הסיבות המכריחות, ורחבה היא ג"כ ממשלת החפש שהיא ג"כ כח אדיר ונערץ, ונאמנים הם בהתלכדם יחד לפעול למטרה הכללית העולמית, "עולם חסד יבנה" , ובחסד ואמת יוכן כסא . המקומות שבהם תהיה הסקירה נופלת על ההכרח או על החופש והבחירה, יחולקו לפי מערכות הדברים התכליתיים והאמצעיים הנפוצים בכלל החיים שג"כ א"א להסב עין מהם, אע"פ שא"א לקבע מסמרים בפרטיותם. כי מה שהוא אמצעי הוא לפעמים תכליתי מצד אחר, ומה שהוא מצד אחר תכליתי יהיה מובן בתור אמצעי במערכה אחרת, מ"מ בסידור הכללי הם מתחלקים.וידענו שישנם דברים אמצעיים ותכליתיים, האמצעיים אינם עושים חותם מיוחד על המציאות הכללית הקבועה מצד עצמם, שהעיקר הוא מה שיהיו מסבבים, והתכליתיים עושים רושם עצמי על הכלל. ע"כ האמצעיים מתיחסים לכח החופש והם מרובים בגוונים שונים, ואם לא יפעל אמצעי אחד הדבר התכליתי יפעלהו אמצעי אחר, והתכליתיים נעוצים יותר בכח ההכרח. הטוב והרע נמצא ג"כ בסדר הדברים התכליתיים, מפני שמובן הרע איננו כ"א יחוסי וחלקי, אבל בכלל המציאות "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" . והם אמנם חומר להטוב והרע הפרטי שממנו יבנה הצדק והרשע. ראוי זה שיפול מששת ימי בראשית, חלק גדול ממערכת המעשים הם נעוצים בקשר של הסידור הקיים מחכמת אדון כל ב"ה, ואם החלק של החופש המעשי מצטרף בזה, לו יש ערך מיוחד פרטי רק מצד חלק האמצעות שיש במאורע זה, אבל מצד החלק התכליתי כבר הסדר מוכן. אמנם מגלנלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב. הגלגול, האמצעות של המסבבים את הדברים הרשמיים, בהם נעוץ כח החפץ הגמור, הנכלל בכחות המציאות שלא לחסר ממנה את מושגי המוסר, והרשע והצדק, וכל העלילות הגדולות המסובבות מהם ועל ידם באין שום גרעון, "כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, והאלהים עשה שיראו מלפניו" . וההכרה המחברת את מושג המשפט הקבוע, עם מושג החופש, להתאימם עם העז והמשפט המלא את כל היקום, כי "אלהים שופט צדיק" , היא הבחירה הכמוסה הגלויה רק ליוצר כל במקור החכמה האלהית. ואם היתה ראויה להתפשט במלא חופשתה היתה קובעת חותם אחר על המציאות. אמנם העצה העליונה קבעה את תחומיה, כמה תצא אל הפועל במלא מובנה וכמה תשאר בידיעה עלומה, ותסובב בסיבות של חקים מכריחים. והידיעה הכוללת כל והבחירה החפשית בפועל המעשי, מתלכדות בין הדברים האמצעיים והתכליתיים, ומתמזגות מיזוג חלקי בכל נושא וענין לפי ערך מקומו, בידיעה הגנוזה ובחירה הגלויה, ולפי ערך שעתן ביחש אמצעי ותכלית. ואין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום , והשעה המכוונת בערכה מששת ימי בראשית מתחברת במקומה המיוחד לה. כי יפול הנופל ממנו, לגלגל זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב, גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר" .

<< · עין איה על שבת · ב · רד · >>