עין איה על שבת ב קמט

(שבת לא.): "גר הקל שבא במקלו וכתרמילו על אחת כמה וכמה".

עכשיו הכיר ערכם של ישראל אחרי שנשרשה בלבבו קדושת התורה, וידע שיש ערך קבוע טבעי לישראל מטבע קדושתם שאינו תלוי בבחירה ובהשתדלות עצמו. ולערך זה אין באפשר שידמה להם הגר כיון שאותו הכח הבא מקדושת אבות חסר לו, והכיר שאין עניני הדעת והרגש נמדדים כפי הרושם שאפשר לגלות מחוץ לנפש כ"א לפי ערך הכרעתם בעצם טבע הנפש, כמו שיש הבדל בין דבר כבד לדבר קל מצד עצם טבעו, ואף שלפי החוש החיצוני יהי' השטח של דבר קל יותר רחב מ"מ אינו יותר נערך במשקלו ולפעמים בערכו. כן יש בתכונה הפנימית של ישראל כובד מכריע לצד הקדושה, מה שאינו מוחש וניכר למי שמשער מן החוץ. כן אע"פ שנדמה לו שיש לו רגש רחב ודעה מתפשטת בענינים הנוגעים לעבודת ד', אבל בראותו כח הסגולה הפנימית הטהורה שנמצא בישראל בטבע לאהבת שם ד' ועבודתו, הבחין כי חסרה לו עם הרחבת דעתו ורגשו אותה הסגולה הנכבדה הטבעית הנמצאת בישראל בתורה מורשה מקדושת אבות. ועוד שהוא כא כמקלו וכתרמילו, מי שיש בו כח רב ברגליו איננו צריך להעזר במקל, כן מי שנולד מגזע קדוש עם ד' איננו צריך להעזר כ"כ משפיטה ובחינה שכלית ורגשית, שהמה כעין דברים מלאכותיים נגד טבע הקדושה הקנויה שבעצם נפשותיהם של ישראל. ולעומת זה יש רוכב סוס, דהיינו גבור המשתמש בכח גבורה נפלאה חוץ מהרגיל לטבע עצמו, כן מונח בישראל כח אדיר למסירות נפש לעת הצורך, ולאהבת ד' וכל דרכיו בכח נשגב ואדיר, מה שלא יוכל להעשות ע"י קבלה עצמית שע"י בחירה חפשית הנמצאת בגרים. ע"כ הוא בא רק במקלו, עוזר קרוב שמגביר רק מעט את כחו הטבעי, זהו סיוע של השכל והרגש האנושי. ולא עוד אלא שהתכונה הפנימית שאפשר לו להקליט ביחש לעבודת השי"ת על טהרתה כפי מה שהכירה עכשיו אחר שזכה להדבק בעם ד', איננה מכחו העצמי כ"א שהוא מכשיר את עצמו ע"י גרותו לקבל אור דעת ד' מכללות כחן של ישראל. א"כ הוא בא בתרמילו, כעני הבא בתרמילו לקבל ממי שנותן לו מנדבת לבו. והורה בזה שכח מקורי כללי בדעת השי"ת והדבקות בעבודתו הוא מצוי רק בישראל. בגרי הצדק הוא דבר מושאל, והוא מתגבר לפי ערך דבקותם בעם ד'.

<< · עין איה על שבת · ב · קמט · >>