עין איה על שבת ב קמו

(שבת לא.): "א" ל כלום מעמידים מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיטי מלכות".

הנה אפשר שימצא אדם בעל רגש גדול, ועם החכמות הכלליות שקנה לו הוא מסור כ"כ מצד הכרת האמת בגדולת השי"ת לחשוק בעבודת ד' מצד נטייתו הפנימית, עד שהעיקר לא יהי' אצלו הלימוד הפרטי של ההלכות ופרטיהן איך להשלימם, כ"א הוא חפץ ביסוד עבודת ד' הלוקחת את לבבו. ומתוך שהכלל של עבודת ד' שתהי' ג"כ עם זה נהדרה לפי רגש היופי החיצון המבריק שמעורר יותר את הרגש הבריא לוקח את כל חושיו, יוכל לטעות שהוא אינו צריך לימוד פרטי. אמנם המשל הוא נמרץ, הנה כשמעמידים 'מלך' מזדמן שכ"כ יהיה מסור בידו כח ההנהגה עד שיהיה חפצו הכללי להיטיב את כלל המונהגים נעלה מכל חק פרטי, מ"מ א"א כלל שתהי' מעלה זו הכללית נתנת כ"א מי שיודע תכטיטי מלכות, ערכם ופרטיותם, אז רק אז יוכל להתנשא אל המדרגה הכללית הנשגבה. כן אי אפשר שתעלה בידיך עבודת ד' טהורה כללית המתאמת לעומק תכליתה הכללית, שתהיה באמת ממלאת את כל כח הרגש הטוב, באופן שיהיה מתאים לאותן התכונות הכוללות שעתידנות' להגיע ע"י עבודה תמה, כ"א בידיעת עניני העבודה לפרטיהם, שרק ע"י הפרטים תתקבץ בהירות ענין הכללי.

<< · עין איה על שבת · ב · קמו · >>