עין איה על שבת ב קמד

(שבת לא.): "בא לפני שמאי, א"ל גיירני ע"מ שתשימני כהן גדול".

אצל הנכרי העומד חוץ למחנה ישראל יוכל לפעמים להצטייר שבמה שיכנס אל הכלל הוא נחשב לכה"פ בעיני ישראל לעושה חסד עם הכלל, אע"פ שבעצמו לא יוכל להסכים שאיזה דבר גדול הוא עושה כי הלא יודע הוא ערכו, ובמה זה יוסיף בכחותיו הדלים בנכסים רוחניים שהם עיקר מעוזם של ישראל. ע"כ כשאמר בלבו לא הי' יכול לומר שיהיו הדברים בדרך תנאי, כ"א בשביל שישימוני, שחשב שממילא יבא למטרתו אח"כ. אבל בדרשתו אח"כ בעניני מצב האומה נדמה לו שחסד יחשב לו עכ"פ מצד האומה בהיות נכבד שכיו"ב מתגייר, עד אשר ערב לבבו לומר לשמאי דרך תנאי ע"מ שתשימני כה"ג, כחק באי בברית שכ"א מקבל מחבירו איזה דבר. ובזה הוסיף שיבוש על שיבושו, שבאמת אין ישראל רודפים כלל אחר גרים שקשה להם כספחת , ויסודה של תורה בקיום כל מצותיה שייכה לישראל לבדם, ונכרי שעוסק בתורה בשבע מצות דידהו ה"ז משובח . ע"כ שיער שמאי איך יהי' בנין גדול ורם כהיהדות וכל חובותיה של תורה, יוכל לעמוד על יסוד חלש ורפוי כזה הבנוי על נטיות בלתי צודקות ומוטעות, כמדידת הבנין העתיד להבנות בגבהו ורחבו לעומת יסודותיו, ומצאו בלתי מספיקים כלל. ע"כ דחפו כאמת הבנין שכידו.

<< · עין איה על שבת · ב · קמד · >>