עין איה על שבת ב קלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(שבת לא.): "א" ל אם אתה הוא לא ירכו כמותך כישראל".

כאן העמיק 'את' ההקנטה, שמהוראת קלות דעתו נגדו אפשר לדון שבאה מאיזה הכרח חיצוני המעיקו לעבור על הכרתו בערכו הגדול. גם יוכל היות שיש לו תביעה עליו בתור נשיא ומנהיג, עד שפעל בעצמו לבזותו כ"כ, אבל אם היה מציירו כאילו היה אדם פשוט כאחד מישראל היה מודה בערכו. ע"כ השכיל בעזות לבאר שכל אלה העזות שהחציף לעומתו, אינם באים מסיבה פרטית ומערך הקטנה רק בתור נשיא, כ"א הוא משפילו כ"כ עד שאפילו בתור אדם פשוט מישראל הוא ג"כ נחשב לו לשפל בערך, עד שלא ירכו כמותו כישראל. וזאת היא העזות היותר נוראה, שאין למעלה הימינה.