עין איה על שבת ב קכג

(שבת לא.): "א"ל שאלה יש לי לשאול, א"ל שאל בני שאל".

השאלה והתשובה הראשונה היתה מבארת יסוד קלות-הדעת נגדו של השואל. וכאן כבר היא מראה על הכוונה לבזות ולהלעיג, וממילא דבר חדש הוא גודל הסבלנות. שתחת אשר מהיציאה לקראתו יוכל החושב לחשוב שעלתה על דעתו של הנשיא לדון אולי בא ע"י הכרח אחר, וביחוד שההוראה בזה גלויה שלא לבד הנעימות החיצונית לא הושבתה אצלו כ"א גם מנוחת נפשו הפנימית וישוב 'דעתו', עד שמוצא את עצמו מוכן לתשובת כל שאלה כפי ענינה וערכה.