עין איה על שבת ב קי

<< · עין איה על שבת · ב · קי · >>

(שבת ל:): "ועוד יתיב ר"ג וקדריש, עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר ונשא ענף ועשה פרי, מה ענף בכל יום אף פרי ככל יום".

לגלג עליו אותו תלמיד, אמר והכתיב אין כל חדש תחת השמש, א"ל בא ואראך דוגמתן בעוה"ז, נפיק אחוי ליה צלף. לא די שיד ד' עתידה להיות מתגלה על האדם לפי אותו הערך שירומם וינשא ברוחו לפי אותו הערך שיהיה קרוב לקדושת האורה שלמעלה באופן שיהיה נכון לקבל את הטוב האלהי בשפע עצום ורב, שזה ידענו ממאמר הקדום, עוד לימוד יותר רחב ויותר עמוק נוסיף לנו במאמר זה, כי לפי הערך שיגדל רוח האדם להיות יכול לקבל חיים מלאים של תכלית ומטרה, באין צורך לאותן המחיצות של ההכשרים והאמצעיים שהם מחשיכים ומצמצמים את החיים במעצוריהם השונים, כן לפי ערך זה יתוסף כח חיים להיות הולך וגלר ושופע בחזקה ג"כ בכל היצירה הסובבת, ועד כח הצומח יגיע להשוות בהשויה גדולה את הכמות של התכלית היסודית אל האמצעיים. הענף הוא האמצעי, והוא אמנם (הוא) מוסיף שלימות לאטו בכל יום, ורק בבא השעה המוכשרת שהאדם יוכל לבא להנאת תכליתו ישא פריו. אבל בהיות מצב החיים מוכן להיות כולם מלאים תכלית, כן יהיו מכשירי החיים מלאים תכלית, בדילוג גדול על ההליכה האיטית של האמצעיים, שהם מוכרחים רק לפי ערך היחש שיש לרוח האדם אל הכח הכללי של החיים, באשר הרוח האנושי השלם הוא באמת הפרי הגמור של כללות החיים. היצירה החפשית החושבת ויודעת, המנהגת דרכי צדק יושר ומשפט, ופועלת חסד ומשגת אמת ועונג מזיו עליון המלא את כל העולם כולו, היא היא הפרי התכליתי של כל היצירה המלאה כ"כ כחות והכשרים רבים. אמנם כמה קטן הוא בכמותו הרוח הזה כל ימי האפילה, שרוב בני אדם פונים הם ברוחם אל השפל והבזוי ונזורים אחור מקדושת אדון כל המעשים, מלך שהשלום שלו והאמת חותמו ב"ה . כפי המדה הזאת הענף, שהוא ההכשר הטפלי, שהוא כל צדדי החיים שהם מלאים שפלות חסרון טעם אמיתי ותכליתי, הוא במין האנושי הרבה יותר תכוף ויותר מרוחב מהפרי, והסגולה היא מעטת הכמות. והיה כאוב מארץ קולה , והמונה של רומי המלא שוד, רצח ושקר, תאוה שפלה וגאות שוא, הוא מלא את העולם וסואן ברעש. ע"כ אם ירב הטוב של הסביבה, הטוב החומרי, הלא יסיג הוא את גבול העדן האלהי וישקע האדם בגסות חומרו. וישח אדם וישפל איש" . אמנם בעת אשר יתקדש רוח האדם וישכיל להשתמש במכשירי החיים המושפעים בכל שפעם אל הטוב והקדוש, אל ד' ואל טובו , אז מיד העליונה, יד ד' המשפיע בטובו להשביע לכל חי רצוף, יושפע השפע התכליתי גם על כח העונג וכשרון הנועם שנפש האדם דורשת, אם תהיה הדרישה במשפט ובצדקה, בזהירות מהשגת גבול של יותר מרום וקדוש. ע"כ לתשובה על השאלה של אין כל חדש תחת השמש הנובעת מהשיקוע בציורי ההוה, באה התשובה להראות שאמנם כח המוסרי הוא העיקרי שבכחות היצירה והוא קשור בקשרים רבים בין האדם ובין כל המציאות הסובבתו. ע"כ הרושם הדומה למילוי החיים העומד להתפרץ בבא עתו לשפע הטוב, הוא גנוז בצלף, זה הצמח העומד למוסר על מסיגי גבול שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ . להורות שרק מתגרת יד הרשעה המשגת גבול הטוב האמיתי בהתגבר עליה הקישור העודף מהטוב המוחשי, רק זאת היא גורמת, להיות הטוב האלהי העומד להפתח ביד נדיבה נעצר ע"י המון מקרים המתגלמים בדמות מכשירים ואמצעיים הנכנעים תחת חוקי התפתחות איטית, המעדפת את הפסולת שבחיים על האוכל שבו, מה שלא יהיה מקום לזה בהיות הצדק מלא עולם. והיה "משפט לקו וצדקה למשקלת" . שאז בד בבד תלך התכלית עם האמצעיים, לבלי יעכבו האמצעיים את הנועם התכליתי . מה ענף בכל יום אף פרי ככל יום, דוגמת הצלף.

<< · עין איה על שבת · ב · קי · >>