עין איה על שבת ב פב

(שבת כח:): "ולפי שעה נזדמן לו למשה".

יש הבדל גדול בין ההנהגה התמידית שצריכה להתנהג בפועל בהוה כל זמן שהרע שולט, והנטיה מדרך הישר הסלולה אף בכל שהוא היא עלולה להחריב ולהרס כמה דברים טובים ומאחרת את הטובה היותר שלמה מלבא לעולם, לבין הצפיה הכוללת הסוקרת על התכלית היותר רחוקה היוצאת מסכום העלילות הנכנסות בגבול האנושיות, איך הן כולן מתאימות לחפץ העליון ותכלית הטוב. ע"כ אם שמזדמנת שעה גדולה שתעודתה היא בגלל הצפיה היותר רחוקה ושלמה, שבעבורה נוצרת ג"כ איזה נטיה והשרשה לסמן את גבול ההגנה מן הרעות של הנטיות הזרות, ולפעמים ג"כ לצמצם את כחה מפני ההרחקה שתמצא מקום ג"כ להעלילות היותר רחוקות לפעול בעוזן לשם התכלית היותר עליונה וטובה שאדון כל המעשים כבר נטע שרשה והתקין תבניתה, אבל עלינו לדעת שתכונה כזאת היא הנהגה של שעה, וההתרוממות עד המצב של אותה השעה הרוממה היא נשארת גנוזה בנפשות הגדולות ופועלת הרבה על צביון הסדר התדירי שהוא אמנם ראוי להיות בעיקרו בשמירה מעולה מכל רע ג"כ צדדי, ו"קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ"י, עד תקום אמת לעד לעולם. ע"כ ראוי לנו להביט על ההכללה של הגוונים כולם בחיצוניותו של המשכן, כאשר נרשם מתכונת המאורע שרק לפי שעה נעשה, וגם לא הוכן באופן סידורי שעכ"פ אותה השעה תהי' לפי זה ראויה להמשיך ממנה בפועל סדרים בהוה, לא כ"א בדרך הזדמנות, באופן מרומם מהסדרים האפשרים להיות נהוגים בסדר ההנהגה, נזדמנה למעולה שבאישים, למי שנאמרעליו "בכל ביתי נאמן הוא", הוא בצפייתו האלהית עד היום האחרון, רק הוא הי' בידו הכח להשריש את הנטיה של ההכללה היותר רחבה, ועם זה להיות משומר עמה כח ההגנה של הסידור ההוה, אלא שתשפיע מכח אותה השעה הרמה על המהלך התדירי כפי מה שאפשר לשעה של מאורע גדול להשפיע באופן שלא יומר בסידור תדירי בהנהגה תמידית, כ"א לדעת שלפי שעה נזדמן לו למשה, לצורך השעה והכרח הזדמנותה בתור זריעה של צדקה שאי אפשר כלל שתאכל פגה כ"א בעת זמן האסיף ש"בא יבא ברינה נושא אלומותיו" .

<< · עין איה על שבת · ב · פב · >>