עין איה על שבת ב סב

(שבת ל:): "ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת".

טעות דמיונית היא שטועים בנ"א לחשוב את המציאות לפי הערך של ההשקפה החיצונה, לא כפי המדה שאותו המצוי הוא מרגיש בהוייתו, כ"א כפי אותו הרושם שפועל על זולתו. כי באמת אין זה כלום, אין זה ערך של חיים, כי האריה המת, אף שפועל רחשי כבוד על זולתו בזכרם שהוא אריה ונאור בהררי טרף , אבל כיון שהוא מת אין בעולמו הפנימי כלום. ע"כ נכבד ממנו הכלכ החי שיש לו איזה דעת וחפץ בעולמו, אע"פ שאינו עושה חטיבה של רושם בעולם החיצוני. וזה יורנו לדעת, כי באמת היסוד המוסרי נמצא נשען על קיום החיים הפנימיים העצמיים, שהוא ביסוד השארת הנפש והתחיה, שיש אחרית ותקוה לעצם הפועל החי וקיים, להוציא מדעת הכופרים החושבים רק את הכלל למצוי קיים והפרט לאובד. א"כ מהי השאיפה של הטוב והיושר, היא לדבריהם בנוי' רק ע"פ אותה הסקירה שאדם סוקר את הטוב חוץ ממציאותו בצורה דמיונית, שהוא באמת אין לו בה חלק ונחלה. אלא שרושם ישאר מענינו בעולם החיצוני, שהם ירגישו מעניניו והוא לא יחוש ולא ידע. שאם היה באמת כדבריהם, היה משפט מעוקל והעברת שורת הצדק בכלל המציאות, ע"כ ראוי להשריש כי החיים צריכים להכבד, החיים הפנימיים שהחי יודע את חייהם, ואז ממילא יבא האדם לידי הכרה שבאמת חיים כאלה ישנם עמדו, וכל אשר יוסיף ללכת בדרך צדקה, כה ירומם אותם החיים וכה יוסיף להצליחם, עד אשר לעד יהיה איש חי רב פעלים.

<< · עין איה על שבת · ב · סב · >>