עין איה על שבת א פו

(שבת יט:): "ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד".

התורה נמשלה לשני שבילין אחד של אש ואחד של שלג שצריך להלך באמצע כדאמרי' בירושלמי , השכל הקר החוקר לכל תכלית ואינו מעורר את הרגש להתפעלות והתרגשות, ובהגדלת הקרירות מפאת הנטיה רק להתחכם תוכל הקרירות לבטל כח הזריזות ואזירות החיל הדרושה לכל מעשה טוב. ע"כ חום הרגש צריך לחמם את הנטיות שצריכות בעיקרן להתנהל בשכל המעיין והצופה. כלל עבודת ד' היא מתבארת לחכמי לב בצפיה שכלית עמוקה וחודרת. האדם, באשר הוא אדם, הוא גופני וצריך אל הרגש לעוררהו לפעולות. השכל אמנם ינחהו, אבל כאשר מאפיסת פעולת הרגש יתנהלו הפעולות בעצלתים, צריך שיתגבר בלב לחמם. וכן הי' בפועל במקדש, שהי' סדר העבודה ומהלכם על הרצפה דוקא באופן שהי' עשוי להשפיע קר ולא חם, כלומר השפעה שכלית מחשבית. אמנם מן המוכן צריך לעולם שיהי' כח הרגש לחזק הפעולות השכליות עצמן, ע"כ מאחיזין את האור כמדורת בית המוקד. וכך היא המדה, שיהיו עניני הגוף הנצרכים ע"פ סדרי העבודה מותאמים לסדריה הרוחניים.

<< · עין איה על שבת · א · פו · >>