עין איה על פאה א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין -
אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות כו'
(משנה, פאה ח, ט)

יסוד המוסכלות בשרשם הוא משפט החושים, שעל החושים כשהם נכונים יבנה האדם את בניני מושכלותיו. ע"כ זה שמפשטיו מעוותים במזיד ע"פ כח השוחד, אין צורך לו להיות מואר באור חושים בריאים, מאחר שאינו משתמש בהם ע"פ אורח משפט אמת. ע"כ ראוי הוא שיהיו עיניו כהות, ותהי' עיקול משפטו תולדה מוכרחת תחת אשר היתה לו ברשעו תולדה בחירית. ומזה נלמד למדה טובה המרובה, שהנוטה מבחירתו לדרכי צדק ומשרים, שמזדמנות לידו סיבות להיטיב יותר מאשר ביכולתו מראש, צדק צדק תרדוף בכפל, אם תרדף הצדק שבידך, תרדף ג"כ את הצדק היותר נשגב שהוא כעת נעלה מכחותיו הגשמיים והרוחניים, כי "הבא לטהר מסייעין אותו", ואדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה.