לדלג לתוכן

עין איה על פאה א ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
וכן דיין שדן דין אמת לאמתו
(משנה, פאה ח, ט)

מי שלא ניקה מהיות תכלית מגמתו בחייו אהבת עצמו החומרית א"א שידון דין אמת לאמיתו, כי הנטיה החומרית תמשוך את השכל מדרך הישר, וקרוב מאד שבכל ענין יזדמן דמיון של פני' חומרית פרטית שתערבב את ההכרעה הישרה. אמנם מי שמרומם הוא מכל תכלית חומרית גסה, וכל ישעו וחפצו הוא להיות נוטה אחר הדברים המעולים הרוחניים, כמו מצד הרגש הבריחה משפלות הנפש ובלתי היות נהנה משל זולתו ובשכל הידיעה האמיתית לעצמה. איש כזה שכרו אתו, שהאמת בדעת שהיא חמדת חייו ימצא ביותר בימי הזקנה מה שבימי השחרות לא יושג בשלימות. וכמו שמבושר בעל הנפש העדינה ברגש שימצא את העונג של החסד שהוא שואף אליו לפרנס אחרים משלו, כן ימצא אוהב האמת את דעת האמת בהשגות גדולות ונעלות, שרק בימי הזקנה ראוי האדם להציץ בהם, להתענג על ד' באור האמת. וכ"ז בא יבא לאדם בהיותו נוטה אחרי האמת בכל נפשו ומאודו, בהיותו תמיד דן דין אמת לאמתו.