עין איה על ברכות ט רפב

(ברכות סג.): "אר"פ היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי".

הפעולה שיראת ד' פועלת להציל את האדם מרעות מוסריות היא כ"כ איתנה וגדולה שאפי' מי שהושחת כ"כ עד שגם המצות השכליות אינם אצלו כלום, וירד למדה היותר תחתונה להיות גנב הבא במחתרת, מ"מ יש לו תועלת בקריאת שם ד'. שסוף כל סוף תפעול עליו גם דעת ד' הקלושה והכהה שלו שתשיבהו לדרך ישרה, והגנב הקורא בשם ד' יש לו תקוה לשוב ולחיות חיי משרים, יותר מהגנב שכבר עקר נפשו מעול מלכות שמים, שכבה הזיק האחרון שבנפשו, והוא בכלל הרשעים האובדים דרך. והנה הדברים הללו שאנו רואים מהטובה המוסרית האנושית הבאה לרגלי דעת ד', יוכיחו אותנו כי כך היא המדה המוטבעת שנוצר עליה האדם, שתהי' נפשו יודעת את ד', ע"כ אין התועלת הבא ממנה מסתלקת מן האדם לעולם. כי הדבר המוטבע בהתכלית הכללית לא יסור מכל נברא בשינוי מקריו ברוב, כי קשה מאד לשנות הצורה הטבעית מתכונתה.

<< · עין איה על ברכות · ט · רפב · >>