עין איה על ברכות ט קפו
<< · עין איה על ברכות · ט · קפו · >>
(ברכות ס:): "כי הא דרע"ק הוה אזל באורחא והוה בהדיה חמרא ותרנגולא ושרגא, ממא האי דוכתא בעא אושפיזא ולא יהכו ליה, אמר כל דעבדין מן שמיא לטב, אזל ובת בדברא אתא אריה אכליה לחמרא, אתא שונרא אכלא לתרנגולא, אתא זיקא ככיה לשרגא, אמר כ"מ דעבדין מן שמיא לטב, כו'".
הרעות הבאות לאדם יהיו או מיד אנשים בעלי בחירה מונעי טוב או עושי רע, או מיד בעלי חיים שמבקשים תועלתם באבדן זולתם, או מכחות הטבע המת. וכל אלה מסובבים ע"פ השגחה עליונה בתכלית מדוייקת ומצומצמת מאד. ע"כ למדנו בזה בשלשת מיני הרעות שהיו מסיבת ההצלה. רעת לב האנשים דלא יהבו ליה אושפיזא, רעת הטורפים מבע"ח, וכלל ג"כ בזה בין הרעות המונעות ההצלחה החומרית, כאכילת החמור הצריך לו בדרכו, בין אבדן התרנגולא שהי' אצלו שימוש רוחני ומוסרי, להנער לעסק התורה והתפילה, שכולם מתהפכות לטובה ע"פ ההשגחה העליונה ועין ד' אל יראיו. ובין הרעות הבאות מטבע המת, הזיקא דכביה לשרגא, אפילו המניעה של האור הטוב המשמח לב ונפש ג"כ יהפך לטוב. ע"כ לא יבהל האדם, לא ברבות עליו צריו ואויביו מקרב החברה האנושית, ולא בהמנע ממנו מתגרת יד המקרים הרעים גם אור תורה תפילה ועבודה ועונג החיים, כי הכל הנה מערכות נערכות לסדר את ההצלה וההצלחה הכמוסה. ע"כ ראוי שירגיל האדם עצמו תמיד את טעם הטוב הצפון בתוכיות הרע, ואז יהי' לבו עליו טוב תמיד, ויגבר חילים בתורה בדעת ביראת ד' וכל מדה נכונה.
<< · עין איה על ברכות · ט · קפו · >>