עין איה על ברכות ט קנד

(ברכות נט.): "ואר" א אר"י כל הרואה קשת בענן צריך שיפול על פניו שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפול על פני".

האור האלהי הבהיר לא יוכל להיות מצוי כלל לאדם ליהנות בו וללכת באורו, באשר הוא אדם אנוש אנוש בעל בית חומר ע"כ לא יכון האדם לקבל את הרושם האלה, כ"א בהלבישו את האור בענני המעשים וההרגשות הנפשיות במושגי הצדק והשתפכות הנפש לפי הכרתו הפנימית כאשר ביארנו. אמנם סוף כל סוף דעת האלהים לא תמצא במעשים לבדם, ולא אפילו ברגשי הלב לבדם. אמנם האור האלהי הזורח מעומק החכמה הצפונה בעמקי נפשו של אדם, שאי אפשר כלל שתגלה לו בטהרתה כ"א ע"י מסך דברים מעשיים ומשאת נפש קרובים להרגשה טבעית, "על הענן יזרח האור". וההבהקה הזאת תהי' לו לישועה לאדם, ללכת אחרי ד', בדעת ובכל דרכי החיים. ע"כ המחזה המקביל מאד, בהקבלה הגיונית, למראה דמות כבוד ד', שלעומתה ראוי שיכרע האדם ברך, ושיבטל כל יצרי לבו הפרטיים ונטיותיו, כ"א לעשות רצונו כרצון קונו, איכה זה יזרח עליו אור להשיג קרבת אלהים בדעת נפש, הוא רק ע"י האור המבהיק על ידי הענן, שהוא מראה הקשת ממש, "הקשת אשר יהי' בענן ביום הגשם".

<< · עין איה על ברכות · ט · קנד · >>