עין איה על ברכות ט קלה

<< · עין איה על ברכות · ט · קלה · >>

(ברכות נט.): "וליהדרינהו לה מדיליה, אין הבור מתמלא מחולייתו, א"נ אין קטיגור נעשה טניגור, וליברי ליה הרי כונבי אחריני, אין כל חדש תחת השמש".

ארנב"י עתיד הקב"ה להחזירן לה, דכתיב ועיש על בניה תנחם. כשם שיש תעודה כללית לכל המציאות בכללה, כן יש תעודה ותכלית פרטית לכל חלק ממנה. ההתחברות של כח המעשה הכללי את המרכזים הפרטיים, שמשתמש ביותר למילוי החסרון מאוצר הכלל, לרגלי הפרעות הבאות במרכזים הפרטיים, הדבר מובן שבבא המילוי מאוצר הכלל, הוא בא דרך ארוכה ומסובבת הרבה, הנוטלת תחתיה המון זמנים וריבוי פרטים. אם היה התיקון בא לערך ההקפה הפרטית של מקום ההמעדה והמכשול, היה הדבר קרוב לקצר ביותר. אמנם בזה האופן הי' התחסרות הכח לעולם עושה רושם, אלא שהיה אפשר לתעודה הפרטית להתקטן ולהתקצר, והי' מספיק להתקימה גם עם השלילה שכבר עברה. ע"כ אם יהדרינהו מדילה, יהי תמיד איזה חסרון ניכר כחסרון הבור המתמלא מחוליתו. תיקון של קלקול, שיהיה חזק ונהדר כ"כ עד שלא ישאר אות, "מחיתי כעב פשעיך"י, זה א"א כ"א מאוצר הכלל. לענין הכחות הרוחניים המוסריים לעולם מקום ההשחתה חסר אף שיהיה רק בשלילה והעדר, א"א שיתמלא בזה לאושר וטוב. אין קטיגור נעשה סניגור, כ"א מאוצר הכללי, הכוכבים מעש. אמנם חידוש צורה, כח חומרי נערך רק למרכז הפרטי בצביון יחידות שלו, וכח נפשי מתיחש לערך זה הלא אפשר הוא, ולא יפלא מד' דבר. וליברי ליה תרי כוכני אחריני, אבל אז היה הצביון הפרטי משונה מכל ההערכה הכללית, ואינו מוכשר להתחבר אל הכלל ולקבל כל טובו, אין כל חדש תחת השמש, הדברים הפרטיים צריכים להיות מזווגים אל הכללים היותר כוללים לעולם. אמנם העולם נתבסס ע"י ההשפעה של הכח הכללי, אבל הדברים הפרטיים הלא עומדים בחסרונם, חסרונות טבעיים בכלל היצירה, ביחושה של הפרטים שמהם תוצאות לנגעים ופגעים, מחלות וצרות ומתות, חומריות ורוחניות, תוצאות של ההשחתות שעברו. ארנב"י עתיד הקב"ה להחזירן לה, כלומר לתקן ג"כ את כל המגרעות גם באורח פרטי, כי יום לד' שבו "לעת ערב יהיה אור" , וכלה שד ורומס מן הארץ, ולא ישמע עוד חמס בארציך, שד בגבוליך" , "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" , "ובלע המות לנצח ומחה ד' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעליו" . ויהיה התיקון באורח פרטי ג"כ, לא רק בערך עש לבדו בכללו, כ"א עיש על בניה, "הצאצאים והצפיעות"תנחם, "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר, הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום" . חשיבות הכלל יתגלה גם בכל פרט, וכ"א ואחד מראה עליו באצבעו, הפרטית. לא כעוה"ז שנאמר בשמך אשא כפיבאורח כללי, ואומר, "הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" .

<< · עין איה על ברכות · ט · קלה · >>