עין איה על ברכות ז כט

<< · עין איה על ברכות · ז · כט · >>

(ברכות מח.): "אייתיתי' לר' שמעון כן שטח אחוה אותכי' בין דידי' לדידה א"ל חזי כמה יקרא עבידנא לך א"ל לאו את מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרת לי, דכתיכ סלסלי' ותרוממך, כו', אמר היכי אברך, ברוך שאכל ינאי וחכיריו משלו".

שתי' לההוא כטא כו'. חסרון הידיעה בהכרח דיוק שמירת התורה והמצות בא לרגלי חסרון ההכרה של ערך התורה בחיים. כי הדעה ההמונית תוכל לטעות שיסוד החיים הוא החיים של אכילה ושתי' ותענוגות בנ"א, אמנם כסעיף אחד מוכרח הוא החלק של עבודת ד', ע"כ לא יכירו הכרח לבאר כל דבר בפרטיות ודיוק נכון, ומזה בא ג"כ חסרון ההכרה בערך כבוד התורה. אבל באמת הלא רק עם התורה נמצא את החיים האמתים, והתורה ראויה להיות מלאה בכל החיים כולם, שחקי תורת ד' התמימה הם חוקי החיים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וממילא אין ערוך להכרח כבוד הראוי לתורה שכל כבוד החיים רק [] נמצא ומבלעדה אין לנו חיים באמת. ע"כ ינאי בחשבו את עבודת ד' וחלק התורה בחיים נערך איזה ענף פרטי, שיש בו עכ"פ צורך. אבל הלא לפי זה אין לדמותו כלל לכבוד המלכות הכולל מוסד חיי הלאום כולו. ע"כ בא רשב"ש ללמדו שאין הדבר כן, שיסוד החיים הוא התורה, ואין דרכינו להפריש את התורה מן החיים, עד שנברך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו, כאילו המברך שהוא העוסק בעבודת ד' אין לו חלק מצד עבודתו וסידור התורי בעצם החיים בכללם, ע"כ ראוי להחזיק טובה למכבדו כאלו עושה דנר שאפשר לאומה לעמוד מבלעדיו. ע"כ ביאר לו שהכבוד הוא מחובר עם התורה, והגיון התורה מרומם את האדם בכללו מצד שהיא מסדרת את כל אורח החיים, ועל פי התורה ורק על פיה נמצא את הצד המכובד של החיים, וממילא צריכה להיות עבודת ד' נמזגת עם החיים לא עומדת בפ"ע. ע"כ לא נברך כעומד מן החוץ ובא רק למלא את הסעיף החסר בציורים הרבים של החיים, כ"א כחלק מחיים הכלליים שכולם צריכים להיות מונהגים רק ע"פ דרכה של תורה, נהנה גם הוא מהסעודה במאי דשתי' לההוא כטא, להראות הכרח ההתערבות התורה עם החיים, נדי לישרם כולם ע"פ דרך החיים האמיתים.

<< · עין איה על ברכות · ז · כט · >>