עין איה על ברכות ו עא

(ברכות מד:): "אוי לו לבית שהלפת עוברת כתוכו".

אמר עוברת שאינה מתעכלת ואינה מוציאה כחה להועיל אל הגוף ע"כ היא מזקת לו בעברה, שהפעולות הרעות נקלטות באופן יותר קל מהתכונות הטובות שהם יבאו אחרי פעולות העיכול הטובות. והנה הורו לנו בגמרא ז"ל, שהוא מבלי יין או בשר או עצים, כלומר כשלא יכשירו אותו או את הגוף לקבל תועלתו הרצויה. וגם חזיון זה נראה בדברים הנפשיים, במזון הנפש מדיעות, ישנן דיעות כאלה שלא ידריכו את האדם בהדרכה טובה כ"א כשיתוקן הסברם כראוי, וישכילם לעומקם ע"י הרכבת דיעות מוסריות עמוקות אז ישכילם להיטיב לו. אבל אם רק יעברו את בית השכלתו ולא יעכלם יפה, אז רק מכאובות יביאו לו להכאיב כל חלקה טובה בנפשו בארחות מוסרה. ע"כ חובה על האדם להשתדל שבהיותו נזון הוא או מזין אחרים בהשכלות כאלה, שבהיותם בלתי מעובדות לא יעכלם יפה התלמיד להוציא מהם פרי ברכה וחיים טובים לנפשו, להכשירם יפה בבשרא דתורא מעקרה של תורה, וביין רקחה, ובעצי חיים מעץ החיים באחזם באור תורת ד' ואש דת, למען הוציא את הפרי הנעים והכח המזין הצפון בכל חכמה גם הרחוקה מאד, כי מלכותו בכל משלה. ועל כיו"ב נאמר "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזיני ימינך".

<< · עין איה על ברכות · ו · עא · >>