עין איה על ברכות ו כד

<< · עין איה על ברכות · ו · כד · >>

(ברכות לט:): "תני תנא קמי' דרנב"י מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע א"ל מה שמך א"ל שלמון א"ל שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים".

החשיבות שמורשמת על כל דבר בעניני דין והלכה ראוי למצא עקבותיו במעלות שכליות ומוסריות, והנה יתרון החשיבות יתכן בשני אופנים, חשיבות העצם, וחשיבות המקרים. חשיבות העצם כנפש יקרה ורוח נדיבה, וחשיבות המקרים הבא ממעשים טובים והרבות בתורה ועבודת ה'. וכבר העיר הרמב"ם בשמנה פרקים בדבר אם יש יתרון למעולה מצד עצם נפשו הטהורה ואינו משתוקק לדבר רע, או שיתרון האדם הוא בהיותו כובש-יצרו, והראשון הוא חשוב בעצם והשני חשוב במקריו. והדמיון הוא חשיבות החיטין מהשעורין הוא בעצם וחשיבות השלמה מן הפרוסה במקרה. ומאלה הב' נטיות, אם יש יתרון לכובש או למי שישר בטבעו, יש תוצאות לכמה הלכות נוגעות בעסקי המוסר והעבודה ופועלות ג"כ על הסברות והמעשים בהכרח. וכשאנו אומרים מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע, הוא נותן יד שאלה השנים צדקו יחדיו, לפעמים יהי' הכובש מעולה ויש יתרון לחשיבות המקרים שהוא כערך השלמה דשעורים, ולפעמים יש יתרון לפרוסה דחיטים חשיבות העצם. וכאשר יתבררו הנטיות בכל מקום דבר דבור על אופניו, יבא שלום בכמה נטיות נפשיות ודרכים בהדרכה ועבודת ד' ודרכי מוסר המסתעפות להתחלף מצד אלו הסברות. ע"כ ברכו שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים, שע"י ההכנה המתעוררת מהפעולה הרמוזה לההגיון הנפשי הזה, יתכונן השלום בהרבה עניני דיעות שיכולות להיות []סיבה לדברי ריבות זולתה.

<< · עין איה על ברכות · ו · כד · >>