עין איה על ברכות ו ו

<< · עין איה על ברכות · ו · ו · >>

(ברכות לה:): "אר"ח בר פפא, כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנס"י, שנאמר גוזל אביו ואמו כו', מאי חבר הוא לאיש משחית, חבר הוא לירבעם ב"נ שהשחית את ישראל לאביהן שבשמים".

השיבוש הנמשך מההשתמשות בהנאות החומריות מאין פנות אל צד השלמות הרוחנית שבהם, הוא מחולל הריסה בדיעות ובמעשים. בדיעות, שמשכיח החובה הגדולה של הכרת טובה מן האדם, שזהו יסודי כל עבודת ד' וכל הערה מדרכת לדרך הישר לפי האמת. ובמעשים, שגורם לשום מעיינו וחשקו רק אל המעשים הגשמיים מצד עצמם, ולא אל התכלית הראוי להיות [] באמת, היוצא מהם. ובאשר דעת אלהים היא הטובה השלמה של העולם, וע"ז אנו מקוים שתמלא הארץ דעה את ד', "ונלוו גויים רבים אל ד' ביום ההוא והיו לי לעם". ע"כ מצד תשוקת הדעת שהיא למעלה מן המעשים, אין אנו מכוונים רק לגדולת וטובת ישראל לבדם כ"א לטובת כל יצורי השם יתברך. ע"כ בהיותו מחליש את חזקת הדעת הטהורה, הוא גוזל להקב"ה. אמנם בנוגע למעשים, אנו חייבים לכוננם אל התכלית הקרוב לנו, והיא טובת כנסת ישראל, שרק ע"פ רוממותה ותפארתה תבוא ברכה לכל העולם, ע"כ מעשינו בכנסת ישראל תלויים. ע"כ מצד ההשפלה המגיעה אל המעשים מהתגשמות הכעור של ההנאה מהעוה"ז בלא ברכה, הוא גוזל לכנס"י. ואביו יתואר הקב"ה בערך שפע הדעת, "כי ד' יתן חכמה מפיו דעת" , ואמו כנס"י, בתור משגחת על הנהגות מעשיות "תורת אמך" . אמנם ההשפלה של התעודה השכלית לגבי הגשמית, היא יסוד כל השחתה, והיא היתה השחתת ירבעם ב"נ שהעיז להפוך לתכלית התבצרות המלכות בידו, שעם כל יסוד טובת העם שיש בקיום המלכות, היא עכ"ז מצד עצמה מטרה חמרית, אם לא שתהי' מכוונת לתמוך הכסא ע"פ ההשפעה הרוחנית, "להכין אותה ולסעדה באמת ובצדקה" . והוא שהפך סדרי הקדושה הרוחנית, ושחת דרכו לע"ז לצורך נטיותיו החומריות, אם שלא השחית את ישראל במצבם המדיני, אבל השחיתם לאביהם שבשמים, במה שעשה העיקר את השאיפה הגשמית, ולטפל את הרוחנית להיות משתנה לפי חפץ [] הגשמית. וכן זה היחיד המבכר הנאותיו הגשמיות מצד עצמם להנאות הרוחניות, שהם באמת משועבדות להם, הוא חבר לו, ודרך ד' היא העולה במעלה לעשות את רוח ד' אשר עלינו לעיקר.

<< · עין איה על ברכות · ו · ו · >>