עין איה על ברכות ד כח

(ברכות כח:): "מה מקום לתפילה זו".

התפילה ראויה במקום שיש בו חשש סכנה גופנית או רוחנית. וכאן שהולך למקום בטוח ביותר, מגדל עז מפני אויב נפשו, ושם אוהבים ורעים ת"ח שמרבים שלום בעולם, מה מקום לתפילה. ואם ששכל האדם עלול לשגות, הלא כל שהוא עמו לפי שכלו כן היא האמת הרצויה, כי התורה לא נתנה למלאכי השרת. אמנם השיב להם, בכניסתי אני מתפלל שלא יארע תקלה על ידי. אמת שאני בטוח, מפני שתווה בעידנא דעסקי בה ודאי אגוני מגנאי , אבל יכול לבוא מדברי והליכותי תקלה למי שרוצה לחטא ולשמח בתקלת חבירו. ואם שאין עונש אם לא יכוין לאמת אחרי שהוא עמו בכל כוחו, אמנם אינו נקי מזה כ"א אחרי שעשה מצדו כל השתדלותו להשיג האמת, אבל אם חסר אחת מדרכי ההשתדלות הרי הוא חוטא בזה. וכיון שהתפילה היא ג"כ אחת מראשי ההשתדלות להשיג כל מבוקש, מחוייב הדבר שלא תחסר גם היא לעומת התכלית של בקשת האמת. וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי. שאמנם אין המצות טעונות ברכה לאחריהם, מפני שההודאה האמתית לשם ד' ית' היא עצם עשיית המצוה, שבזה האדם מדריך א"ע לדרכי חיים, וזאת היא הברכה האמתית הרצויה ליוצר כל שיצליחו בריותיו בהצלחתם האמתית. על כעל עצם לימוד התורה לא הי' שייך הודאה לאחריה כמו בכל מצוה. אמנם ביציאתי לעולם המעשה, והנני רואה איך שהתורה היא אור ונר לרגלי, ועל ידה אלך דרכי לבטח ולא אכשל במכשלות המצויות בעולם, ע"ז הנני נותן הודאה.

<< · עין איה על ברכות · ד · כח · >>