עין איה על ברכות ב סט

(ברכות יז.): "ועפעפיך יישירו נגדיך".

העפעפים הם מונעים את כח הראי', שלא יתפזר לכל עבר כ"א למרכז הצריך. וזוהי ברכה, שיכוין המקום הראוי להשתמש בשכלו במושכלות שמביאות לשלימות אמיתי, ולא יפזר כח שכלו בדברים שאינם מביאים תועלת אמיתית. עיניך יאירו במאור תורה, כ"כ תתעצם בך מעלת התורה, עד שהשקפת עצמך גם בלא ראי' מפורשת מן התורה, תהי' הכל כדרכה של תורה, כענין ת"ח שכל שיחתן תלמוד¹. ופניך יזהירו כזוהר הרקיע. הכוחות הגופניים יהיו כולם שלימים ומכוונים לאור השלימות האמיתית, מוכנים לקבל שפע הנפש החכמה, כהרקיע שמוכן לקבל אור המאורות הנפוצות במרחבו. שפתותיך יביעו דעת. כשתדבר דבר חכמה, ע"י דיבור השפה יתוסף בקרבך מבוע של דעת להיות מוסיף עוד חכמה על חכמתך. וכליותיך תעלוזנה משרים. לפעמים בהוסיף דעת יוסיף מכאוב², מפני שאין כוחות גופו מוכנים לאותה השלימות שמשיג, אמר כליותיך תעלוזנה במשרים שתשיג נפשך, ותהיינה לשמחה גם לכל גופך. ופעמיך ירוצו לשמע דברי עתיק יומין. ההשגות היותר נעלות באלהות, המה דברי עתיק יומין, דברים שהם למעלה מערך המציאות המושג וכל תנאיו. הנה תכלית הברכה היא, שהאדם שזוכה למעלה גדולה כ"כ, יהי' כל חלקי השלימות היותר שפילות כולן מסודרות אצלו, ולא תחסר לו שום מעלה אפי' קטנה שבקטנות, והכל יהי' מקושר אצלו עם תעודתו הרוממה, והיינו פעמיך, שהם תחתית הגוף והפעולה היותר נמוכה, והוא משלים לכל הפעולות היותר קטנות שבחוג השלימות, ירוצו לשמע [] עתיק יומין, שתשוקת ההשגה הגדולה לא די שלא תרחיקך מכל שלימות קטנה שבקטנות, כ"א עוד תוסיף לתן לך אומץ וחשק, לעסוק בכל אמצעי המביא אל תכלית השלימות הגדולה.

<< · עין איה על ברכות · ב · סט · >>