עין איה על ברכות ב ד

(ברכות יג:): "אמר ר"א בר יעקב ובדל"ת, אר"א ובלבד שלא יחטוף בחי"ת".

האחדות מובנת בהיותינו יודעים ששליטת השם ית' היא מיוחדת. בהתחלת הסיבות הראשיות המסבבות את כל המון המעשים, שהמה בערך השמים, ובגמר כל מגמה ותכלית שימצא שיהי' נפעל, שהוא כערך הארץ. ובכל האמצעיים הרבים והסיבובים השונים והמסובכים, לפי השגתינו, שהם דומים לד' רוחות העולם, הממוצעים כמחברים לפי הציור החיצוני השמים עם הארץ. והנה עקר פרי המישרים לפעולות הטובות וההנהגה הטובה היוצא מלימוד האחדות, הוא למען נדע להתנהג בכל האמצעיים הנראים כמפוזרים בארבע רוחות השמים, לאין תכלית ומטרה מאוחדת, רק לתכלית הטוב והנשגב, ע"כ עיקר האריכות הוא בד', הרומזת לד' רוחות השמים. אמנם בשים לב לסדר את האמצעיים בתכונה יפה והגונה, הדרך המביא לזה הוא להסתכל כפי האפשרי אל ערך רוממות העצה העליונה שהסבה כל המון המעשים לתכליתם, ואת ערך התכלית הנשגב בפעולתו בהגלותו לעין כל בהדרו, "וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר", שזאת תכשיר את המעשים ותרוממם. ע"כ לא יחטוף בחי"ת, המורה שמים וארץ, כציור ז' רקיעים וארץ, שהוא ערך אל התחלת הפועל וגמר תכליתו, או כערך הזמן, ז' ימי השבוע, ומה הוא למעלה בערך ממנו, שהוא צורת ח', שמנה, מעלה אחת למעלה משבעה, שהם ציור הזמן. כי בהשכח לגמרי ערך ההתחלה והתכלית, יצערו המעשים ויפלו מערכם, ע"כ לא יחטף בחי"ת.

<< · עין איה על ברכות · ב · ד · >>