עין איה על ברכות א מז

(ברכות ו.): "האי מאן דבעי למחזינהו, לייתי שליתא דשונרתא. אוכמתא בר אוכמתא, בוכרתא בת בוכרתא.".

על החתול אמרו חז"ל בשלהי (הוריות יג א) "שאינו מכיר את קונו". ובאמת כל הסיבות המזיקות בעולם סיבתם האמיתית היא שכחת ד', וחסרון הידיעה הזאת המשלמת כל חסרון מביאה לידי כל היזק והשחתה. וכמו שהעיד ע"ז כבר הרמב"ם במו"נ בשלישי. שהרי בסיבת אפיסת כל ההיזיקות יאמר "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'" (ישעיה יא ט) . ע"כ יש יחס לכוחות המזיקים בעולם לשונרא, שאינה מכרת את קונה. וראוי לחזק ציור החושך שיש בהעלמת האור הגדול הזה, בהיותה אוכמתא בת אוכמתא שמורה על החושך, כדברי ר"י (שבת עז ב) "עיזי מסגו בריש עדרא מעיקרא חשוכא", והיא בוכרתא, כי ההעדר הוא קודם להוי', והחושך סיבה לאור וקודם לו בהכרח גם אלו הסיבות הרעות הם סיבות קודמות לטובות, כי כל אשר ברא אלקים הוא טוב מאד. והשליא היא הסבה להמצא בעולם השונרא, שהיא בתכונת השכחה, שמביאה שלא להכיר את קונה, לשתהיה סבת כל ההיזקות שמוכרחות להיות קדומות לכל הטוב "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ד' אוֹר לִי" (מיכה ז ח).

א. והנה בהיות האדם עסוק בחקירות הסיבות הרעות הנמצאות בעולם, בין המורגשות בין הכחניות בין השכליות, שהביאו גם הם מבוכה גדולה בעולם להשכיח שם ד' ולשום הלוט על אור האמת. שתים הנה שצריך לשמור בזה, שלא יוסיף תת כח לאלו הכחות ע"י איזה פעולה ודיבור להרחיב גבולם, כי אם אתה למד להבין ולהורות (סנהדרין סח א). אבל מה גדלה השמירה הנחוצה שלא תהא סיעתינו סיעה שיוצא ממנה תלמיד שאינו הגון, המשתמש להרע באלה הדברים העלולים לזה מאד. ועוד שלא יפת בסתר לבו ע"י התרשלות העיון היפה ומניעת זיקוק המדות הראויות למתעסק באלה הדברים הארסיים. כאשר יאתה למתהלך עם נגועי מכה מתדבקת, שיהי' שלם בכל כוחותיו שלא יהי' עלול להדבק בו כל נגע וכל מחלה. ועם זה תהי' השמירה גדולה שלא יפעלו עליו בפנימיותו. וזהו שהזהירו ולחתמיה בגושפנקא דפרזלא, ולחתום פומי' בגושפנקא דפרזלא דלמא גנבי מיני', וליחתום פומי' בקדושת הדיבור כי היכי דלא לתזוק.

<< · עין איה על ברכות · א · מז · >>