עין איה על ברכות א כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · עין איה על ברכות · א · כ · >>

(ברכות ד ב): "אלא כיון דתקינו רבנן ד' שפתי תפתח כתפילה אריכתא רמיא, ה"נ כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא".

יש בזה הערה, כי אף שצריך האדם שישים כל מעייניו על ישועת הכלל, מ"מ צריך הוא להיות עסוק ג"כ בשלמותו הפרטי, אלא שצריך שתהי' כוונתו להאחד ע"י שלמותו אל הכלל, ובזה אינינו נפרד מהכלל גם בהיותו עסוק בשלמותו הפרטי. ע"כ על סמיכות הגאולה לתפילה, שמורה שתהי' כל פנייתו לטובת הכלל, יש בהם הפסק, אלא שאינו הפסק גמור, כ"א כתוספת מכשרת לענין הסמיכות הזה, להוציא מדעת הסוברים כי ירצו לבקש רק שלמות הכלל, ומצד עצמם ילכו בשרירות לבם.


<< · עין איה על ברכות · א · כ · >>