עין איה על ברכות א יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · עין איה על ברכות · א · יח · >>

(ברכות ד ב): "וכל העובר ע"ד חכמים חייב מיתה".

הנה עיקר חומר של עובר ע"ד חכמים, מפני שחכמים עשו בדבריהם סייג לתורה כדי שיתקיימו דברי תורה. ע"כ העובר ע"ד חכמים, אין זה עובר עבירה פרטית,אלא במה שעובר ע"ד חכמים אלו, שבמה שאינו ירא מדברי חכמים לא יהי' לו סייג לתורה, ויעבור על כמה גופי תורה, עיי' בד' ב"י הלכות ר"חי, שכתב שלעשות חיזוק לדברי סופרים מקרי לעולם למגדר מלתא עי"ש מלתא בטעמא לענין [], עכ"פ העובר ע"ד חכמים הוי עבירה כללית. והנה יש עונשים פרטיים לעבירות פרטיות, אבל עונש חיוב מיתה הוא עונש כללי, שכל העונשים נכנסים בסוג החיים, שממעטים ממנו הנאת החיים או מסבבים צער בחיים, אבל המיתה היא עונש שכולל הכל. ע"כ בשביל שעובר ע"ד חכמים, שבזה הוא עובר עבירה כללית בפרץ הסייג לתורה בכללה. עונשו שחייב מיתה, עונש כללי.


<< · עין איה על ברכות · א · יח · >>