עיגולי השמחה של דסי 9
נשמה טובה שלי!
בואי נקרא יחד את המילים שכתבתי לבתיה (בספר קראתי לה מרים).
בשביל מה אני זקוק למילים בכלל?
הלא אנחנו משוחחים בינינו בשפה הכי נפלאה בעולם.
בשפה הכי מובנת.
הלא עדיין לא המציאו בעולם שום מילה, שמסוגלת להעביר בינינו דברים כמו שמסוגלת תחושת הקרבה בינינו.
בשביל מה אני זקוק למילים בכלל?
מסתבר שהבורא לא ברא שום דבר לשווא.
לצלילים של מילים יש לא רק מובן.
לצלילים של מילים יש גם אנרגיה.
אנרגיה, המסוגלת להחיות נפשות רבות.
בואי נקשיב למילים שכתבתי לבתיה.
הנה הן:
"מרים מאוד יקרה!
במשך עשרות שנים שאני מכיר אותך, לא דיברתי אליך מעולם.
ההיכרות בינינו היתה חד סטרית.
את, היית זו המדברת מעל הבמה, או מעל הבד, ואני הייתי זה המקשיב לך תמיד באולמות החשוכים.
עד שנפגשנו בביתה של רחל, ועוררת בי דברים רבים, ששתקו אצלי במשך שנים ארוכות.
אמרת לי: "תיאוריות יפות, אני מכירה בלי סוף.
למדתי יוגה, למדתי מדיטציה, למדתי פלדנקרייז.
לאחרונה, התחלתי ללמוד תורה, ומצאתי בה הרבה תשובות.
ורק,
תשובה אחת עדיין לא מצאתי: "איך לזנק בבוקר, מהמיטה, במרץ ובחדווה, לקראת יום חדש, עם שיר על השפתיים?
ואיך לשוב הביתה בערב, מבלי לזנק אל המקרר ולשקוע בזלילה?"
אומרים לי שאתה מצאת את התשובה. האם זה נכון?"
ואני הודיתי שזה נכון.
ואת בקשת לדעת.
איך הגעתי אליה?
ואני עניתי לך במילה אחת:
"גיששתי!"
ואת בקשת הסבר.
ואני ניסיתי להסביר.
וראיתי אותך שוכבת על הספה, עינייך עצומות, והפה לוחש בזעקה: "אני מקשיבה, דוד! אני מקשיבה!"
ואילו הגוף שלך זועק בלחש: "אני עייפה, דוד! אני עייפה! לא עכשיו!"
ואני חמקתי בשקט מהחדר, והשאלות שלך, אחרי.
עכשיו אני יושב בחדר שלי, ליד השולחן, מחפש את המילים, להעביר אליך את התשובה, מעל גבי הנייר, ואינני יודע, האם אצליח למצוא אותן?
יש לי נסיון עשיר בלהקשיב, ומעט מאוד נסיון יש לי בלספר".
נשמה טובה שלי!
מה אני עושה עכשיו איתך? איזו משמעות יש לשיחה הזאת איתך? מה הדחף האדיר שדוחף אותי לשבת ולשוחח איתך, שוב ושוב ושוב?
זה הדחף הנפלא, הנהדר, המענג, ולמוד וללמוד עוד ועוד.
לימוד דרך אמא.
אותי, ממני, איתי.
וזה אומר
אותך, ממך, איתך.
בואי עוד פעם נשוב ונתבונן אל כמה מילים, שאמרתי לפני כמה רגעים.
הנה המילים:
"פתאום אני שומע, שהאליל הזה שלי, מדברת אלי.
לא רק מדברת, אלא גם שואלת שאלות, כאילו מבקשת הדרכה. מבקשת עזרה.
ממי?
ממני, האיש שלא שווה כלום".
את שומעת נשמה טובה שלי?
האיש שלא שוה כלום.
זה האיש , שהיום מרגיש, שלא תוהו בראה, לשבת יצרה.
זה האיש שהיום מרגיש, שהיוצר יצר אותו רק כדי להיות יוצר.
זה האיש שהיום מרגיש שתהליך הגמילה מעצבות הולך ומשתכלל.
להביא את הייחודיות שלו לשלמות.
זה האיש שהיום מרגיש שבתיה האדם, בשר ודם, ולא האליל, היא שעזרה לו לעלות על דרך הגמילה.