עונג שבת ז
לא מוגה[עריכה]
"איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו" (ויקרא יט ג) מכל הכחות שבתבל, שהברכה והקללה, האושר האסון של האנושיות תלוים בם, אין לך כח גדול וחזק מכח החנוך. ואפילו אם יתאחדו כל הכחות הרעים והמזיקים שבעולם, וכל מעשי שטן, למען קלקל את המין האנושי, והאבות והאמהות של הדור הנולד יקבלו על עצמם להציל את העתיד - העתיד ינצל, ואפילו אם כל כחות שמים וארץ יחד יכונו פעולותיהם להביא על הארץ ברכה ושלום, והאבות והאמהות שד־ 1 הדור הנולד יתיצבו כנגד, לשוא תהיה פעולת שמים וארץ להציל את העתיד - העתיד יאבד. חזק מכל הכוחות המאוחדים של חכמי הדור הוא נח ע נ ג ש ב ת כח הרושם שעושה מבט־עין האם על הילד, כח מוסר־אב על בנו, כח התורה של ההורים, של מעשי אבות על־ בניהם. לא בלשכות של שרי המלוכה, לא על שדה מלחמה, אפילו לא בבית הספר יולד גוי פעם אחת ז בחדר הילדים, על ברכי האבות, בחיק האמהות יוטל גורל כל עם ועם• ודאו נא מה שאומר ד- בורא־עולם, האומן של־ האנושיות על החנוך: ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'״, זהו מה שאמר ה' על אברהם. ועל יסוד הידיעה, שאברהם ״יצוה את בניו ואת ביתו אחריו״, הפקיד ה' את האמונה הטהורה והצרופה בידי משפחה אחת, בידי זוג־אנשים אחד, מתוך בטחון גמור, (אם לדבר בלשון בני אדם) שבכח החנוך יציל הזוג ההוא את האמונה העדינה ההיא לדוד דורות, למדות תעתועי העמים וההבלים שבכל דוד ודור. וראו נא עוד דעת ה' על כח החנוך: ״ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאורת שנה״, זאת אומרת: גלור־ו, עבדות וענוי במשך ארבע מאות שנה גזר ה, על המשפחה ההיא ויוצאי חלציהם, ושוב מתוך בטחון בחנוך, שבכחו תשריש המשפחה ההיא את תורת אברהם בלבות יוצאי־חלציה כל־כך עמוק שהאכזריות והשפלות, שיסבלו ישראל במצרים, לא יעצרו כח לעקוד אותה מלבם. השבת ו ה ת נ ו ך נט ועוד: ״ואתכם אזרה בגוים!״ (ויקרא בו, לג.) אמר ה, לישראל, ושוב מתוך בטחון גמור בכה החנוך, שעל אף הפזור הגדול של עם ישראל בין עמים רבים ע?־ 1 פני כל הארץ, ועל אף הרדיפות והענויים, הגזרות והשמדות״ שימצאו א ה ישראל בכל מקומות מושבותיהם, במשך לא של עשרות שנים ולא של מאות שנים, א ל א במשך של אלפים שנה, יעמדו ישראל חזק כצור, כסלע בלב י ם באמונתם הטהורה והצרופה, הודות לחנוך שיקבלו מאת אבותיהם. ביד החנוך הפקיד ה, את תודתו, ואמר לישראל: ״ו ה ו ד ע ת ם ל ב נ י ך ו ל ב נ י ב נ י ך יום אשר עמדת לפני ה, אלקיך בחורב״(דברים ד, י,). ״ואני זאת בדיתי אותם, א מ ר ה,, רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם״ (ישעיהו נט, כא). וראה, בשום מקום לא נחד־ 1 החנוך נצחון כה מזהיר, כמו על ברכי האבות ובחיק האמהות שבבתי ישראל. ובהשקפה על החנוך אמר ה,: ״כבד את אביך ואת אמך״, ״איש אמו ואביו תיראו״ ז ועל הכבוד והמורא, שהבניט חייבים לאבותיהם העמיד ה, את כל רתקות ישראל. הלא ראשית תעודתו של החנוך הוא, לקשר את התולדות של הדודות הכי אחרונים עם אבות האומה 0 ענג שבת הראשונים, שעמדו מסביב הר סיני ושקראו בד־זתלהבוח עצומה ״כל אשר דבר ה, נעשה ונשמע!״. תעודתו של התנוך הוא עוד• להעלות את העוללים ויונקים של עבם ישראל אל הגובה, שהראה עליו א ב י הנביאים, באמרי: ״ומי יתן כל עם ה, נביאים, כי יתן ה, את רוחו עליהם״ (במדבר יא, כס). ה ל א ״מפי עוללים ויונקים״ של עב ישראל יסד ד־ז, עוזו והדרו על הארץ, והאבות המנצחים על החנוך של בניהם, נחשבים ככהנים העומדים לשרת במקדש ה, להצית בלבות הפעוטים שלנו את אש־דת של ידיעת־ה,, יראת־ה, והבטחון בו. והניח השם את נפש הילד בחיק אביו ואמו ואמר להם: הנה לכם ״מעשה ידי להתפאר״, הנה לכם היצור הכי נפלא מכל אשר יצרתי, גדלו אותו, חנכו וחכמו אותו• ולבנים אמר: ״כבד את אביך ואת אמך״, ,איש אמו ואביו תיראו״. -אך...״ ״את שבתותי תשמרו!״ ומה לא מונח ב״אך״ הזה? שניהם יחד: הצער היותר עמוק והנחמה היור־זר משמחת. ואף גם זאת אנחנו קוראים ב״אך״ הזה: היסוד והשורש של החנוך. האם לא היה בנין בית המקדש המפעל היותר קדוש השבת ו ה ת נ ו ך םא היותר מרומם, שחוללו ידי בני אדם מעולם? ואף בנוגע לו אמד ה, ״אך את שבתיתי תשמרו״, להבטיח בזה את קדושת יום השבת, אפילו לגבי בנין המקדש, זאת אומרת, ששמירת השבת היא למעלה מעל בנין המקדש. וכמו שם אצל בנין בית המקדש, כן כאן אצל החנוך אמר ה,: ״איש אמו ואביו תיראו״, ואת ״שבתותיי, כלומר אך, ״שבתותי תשמרו״, ז א ת אומרת, אף על פי שכבוד אב ואם, מורא אב ואם, הוא יסוד היהדות! ״אך״ שבתורתי תשמרו, כלומר ששמירת שבת היא למעלה מעל כבוד אב ואם ומורא אב ואם. בקשר אמיץ שלא ינתק לעולם, קשר ה, את נפש הבן בנפשות אביו ואמו, הטיל על הבן חוב לכבדט ולירא אותם. התמצית של כבוד אב ואם, של מורא אב ואם היא: ה מ ש מ ע ת , זאת אומרת, שהבן והבת העבריים חייביבש לשמוע בקול אביהם ואמם כל ימי חייהם. ו ל א בזמן שהבן הוא עודנו נער והבת עודנה נערה בלבד הם חייבים לשמוע בקול אביהם ואמבש, לא כל זמן שהוא בחור והיא בחורה בלבד, אלא אפילו בזמן שהבן ה ו א כבד איש והבת היא כבר אשה, יתד על כן, אפילו בזמן שהבן הוא כבר זקן והבת כבר זקנה, וזכו שהוריהם עודם בחיים, חיבים הם בכבודם ולירא אותם. ומה הוא פירוש של כבוד אב ואם? הפירוש של כבוד אב ואם הוא, שהבן מחויב לסדר כל דרכי החיים סב ענג שבת שלו: בדבור ובמעשה, בהלך רוחו והשקפתו, בשאיפר־תי ורצונו - כרצון אביו ואמו. זהו כבוד אב ואם. אבל", מתנות ומזכרות אהבה לאביו ואמו, גפוף ונשוק אוחם ועור נמוםים וצרמוניות בטלים לחוד, לא כבוד אב ואם הם, אלא הבל וריק. יתר על כן, אם בדברים הבטלים ההם לחוד, אתם אומרים לצאת חובת כבוד אב ואם שלכם ובמעשיכס ודרכי חייכם אתם יוצאים נגד רצץ אביכם ואמכם, אז אתם מביאים עליהם צער ויגון, צער, שרואים הם, שמעשה החנוך שלהם נכזב, ויגון ואנחה להם מתוכחי, גלויה שלא מלאו את תפקידם הקדוש, לעשות אתכ^ ליהודים יראים ושלמים. ומה בצע לאביכם ואמכם במתנוח וזד־םרחים, שאתם מגישים להכש ביום הולדתכם, אחרי שדרכי חייכבם בקיצים בעיניהם. - ז משמעו של ,כבד את אביך ואת אמך״. של ״איש אמו ואביו תיראו״ הוא לשמוע בקול ה א ב והאם, ובחיק המשמעת של הבנים לאביהם י ל א מ ם ה נ י ח ה , כ ל תקיר״ ישראל והצלחתו. ה, ואומי וראה, הנה למעלה מעל כל זה מכריז דבר ״ואת שבתות/תשמרו!״ ״אבל״, את שבתותי תשמרו ן כלו מ י החטך הוא אמנם יסוד ושורש של היהדות, כמו השבר״ 1, אבל כשנפגשים שני היסודות האלה: ״ ה ח נ ו ך ״ ו״השבח והם עומדיבם זה כ נ ג ד זה, נדחה החנוך מפני השבדי, ובזה מונח הצעד והיגון. השבת ו ה ת נ ו ך םג הלא מזה מבורר, שדבר ה, דאה מראש דודורת, תקופות, משפחות, חוגים, שבהם ההורים בעצמם מפירים בריתם את יום השבת, שההורים בעצמם פונים עורף לאבותיהם הם, שהאבות והאמהות בעצמם מואסים במסורות אבותיהם ותגעל נפשם לקבל את כל הקודש מידי אבותיהם והם עומדים לפני בניהם בידים ריקניות. הם מנחילים לבניהם בית והון, רכוש ועושר, כבוד וגדולה, אבל לא את עדְיָם מהר חורב -שהוא רק הוא נותן טעם וחשיבות לכל הרכושים והנכסים שהם מורישים לבניהם. דבר ה, ראה מראש, שתבאנה עתים ותקופות, שבהם ידעו האבות והאמהות ללמד את בניהם כל החכמות וכל המלאכות שבעולם: חקלאות, מסחר, אמנות, השכלה ומדעים שונים, אבל לתורת ישראל לא יתנו מקום בחנוך בניהם• נגד זמנים ותקופות כאלה בא דבר ה, ואומד לבן: ״כבד את אביך ואת אמך״, ״איש אמו ואביו תיראו״, הן אמנם חוב גדול וקדוש אתה חייב לאביך ואמך, אתה חיב לשמור בקולם, ובכל מילי דעלמא אמנם שמע בקולם, היה בן מקשיב להם, היה ציתן היותר זריז. אבל במילי דשמיא, במקרה שרצון אביך ואמך עומד נגד רצון ד־!,, אז - ״ את ש ב ת ו ת י תשמרו!״ אז עמוד בנםיון היותר קשה ועשה, א ם בכאב לב• אבל גם באומץ הלב, א ת רצ ו ן ה , ב נ ג ו ד ל ר צ ו ן אביך ואמך. א ז הראה לאביך ואמך, שכולכם, גם אתה גס הם, ״חייבים בכבוד השם״! סד ענג שבת ועתה הביטה וראה הנחמה הגדולה, שמונחת בצער הזה, דאה הנצחון, שהחנון• נוחל גם במצב מדוכא ההוא• דבר ה, בטוח שימצא מסלות אל לבות הבנים, אםילי במקרה שלב האבות כבר סגורים לפניו. ראה נא, לא אברהם בלבד נולד לאביו תרח ומשבר את אלילי אביו. גם יחזקיהו המלך היה בן לאביו אחז ״ושבר את המצבות״. ולא אברהם ויחזקיהו בלבד, אלא גס יאשיהו ה י ה בן לאמון ומנשה. ולא אברהם, יחזקיהו ויאשיהו בלבד, אלא אפילו ״בני קרח לא מתו״ וקוראים ״משה אמת ותורתו אמה״! ובני בניו של האיש, ״שהצית על ה,״, נמנים בתוך העשרה זקנים, שדוד כותב את ספר התהלים עי־ 1 ידם (ביב י״ד ע״ב) ן ושמואל הנביא, יוצא ירך קרח נחדזב לשלישי למשה, וכהנה אנו מוצאים בהיסטוריה של עי.לבי הרבה מאד. ומזה אנו רואים, שלא על חנם סומך דבר ה , על כח החנוך, שיכה שרשיו עמוק, עמוק בלבו.", הבנים, עד, שגם אחר שיזקין לא ימות גזעו לעולם, אף על פי שבעתים יהיו דורות, שישחיתו דרכפש על הארץ. השבה באה כתרים נגד הרבה דעות ומחשבו^ זרות שיכולות לחדור אל תכנית החנוך. אם רוצים אתם, אב עברי ואם עבריה, לגדל את בנכם ליהודי נאמן לר•' ולעמו-הביאו אותו אל השבת. תנו בידו את ספר דג, ויקרא בו ויראה, שגם הוא, גם אתם, ״ ב נ י ם אתם לחי אלקיכםין יקרא בו ויראה, שהשבת הוא המחנך והמדריך השבת ו ה ח נ ו ך שלו ושלכם, יראה שעליו לשמוע תחלד־־ז בקול ה, ואחר כן בקולכם, יקרא בספר ה, ויראה, שהחנון• שלכם מקבל יסוד ושורש, כח ועוז, רק אז, אם אתם, בין האבות ובין הבנים, מרכינים את ראשיכם בפני ה, אלקיכס. ואיככה יכול אתה, האב, לדרוש מבנך שיהיה בן מקשיב לך, שיהיה סר למשמעתך, בה בשעה, שאין אתה סר למשמעת אביך שבשמים? איככה יכול בנך לעמוד באמונתו לך, בה בשעה, שהוא רואה, שאתה, אביו, הפרת אמונתך באביך שבשמים? איככה תוכל לדרוש שבנך יקריב הנאתו, השקפתו, רגילותו ורצונו בשביל רצונך, בה בשעה, שאמונתך בה, אלקיך אינה שוד. לך, אפילו כדי רווח קטן, כדי הנאה מועטת, כדי איזו רגילות כל־שהיא. הה, אבות ואמהות עבריים, לא ידעתם את חין ערך העזר בעסק החנוך, לא ידעתם את חין עדך המורה המדריך, האוהב־נאמן, שאתם שוללים מכם ומבניכם, בחללכם את השבת. ״שמרו את י ו ם השבת לקדשו, כאשר צוכם ה, אלקיכם״, הקריבו בשבילו רווחים, הנאות, נטיות ונוחיות יו ם אחד בשבוע, הוכיחו ב מ ע ש ה , ב פ ו ע ל מ מ ש , שבנים נאמנינם אתם לה, אלקיכם ולתורתו ויוכיחו בניכם גס ה ם , שבנים נאמנים הם לכם, בויתורם רווחים, הנאות, נטיות, נוחיות ו ר צ ו נ ם בשביל ר צ ו נ כ ם . ״שמרו את י ו ם השבת לקדשו, כאשר צוכם ד־ז, סו ענג שבת אלקיכט,י, והיו אתם, אבות ואמהות, למופת לבניכ& בשמרכם את השבת והיתד, גם להם שמירת־שבת לחפץ לבב, למשאת נפש ולתוצאות חיים. ״שמור את יום השבת לקדשו!״ והיתר, שמירת שבת בביתך ל ז כ ר ו ן לבניך אחריך, שממך יראו וכן ״יעשו״ גם הם את השבת לדורותם ברית עולכמ בינם ובין ה, אלקיהם. זכרון שמירת שבת שבביתך ימשיך את מעשה התנוך של בניך ובני בניך עד עולם ויוסיף לקשר אותם אל כל טוב וישר, אל כל קדוש וטהור, אל כל מדר, טובה ונבער, שביהדות וינחיל להם ברכה ושלום, מנוחה ושלות עולם. ולקץ הימין, כאשר תגיע עתך לבא אל אבותיך, לא תביט אחריך בחרדה לשאול ״ א י ך א ע ל ה א יד 1 אבי ו ה נ ע ר א י נ נ ו אתי?!״ כי ידעת, כי כמוך, כן ״הנער״ שלך א ת ך הוא ״לעשות ארת השבת לברית עולם״ בינו ובין אביכם שבשמים. ״ותנוח ותעמוד לגורלך״, ותתענג על ה, בעולם שכולו טוב, בעולם שכולו ארוך בעולם ש כ ו ל ו שבת ו מ נ ו ח ה ל ח י י ע ו ל מ י ם . הלא כה הדברים כאש מפי ישעיהו בן אמוץ: אם תישיב מישבת ךגלף, עשו־ת חפצף ביו־ם הךשי, וקראת _ל'שבת ענג, להדגיש ה, מכבד, וכבדתו מעשרת דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר: - אז תתענג על ה, והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת !עהב אביך, כי פי ה, דבר! (נח• י ״ ג - י ״ ד