עולם אחד/א
פרק א[עריכה]
- לש"יק"בה"ו
- פרק א'
אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים טז, ח) "שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'". וכתב הרמ"א בהגהותיו בריש שו"ע או"ח שהוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים וכו', עי"ש. והקדמונים הוכיחו מן הכתוב הזה שמחויב האדם לצייר במחשבתו ד' אותיות השם ב"ה ככתבם, והאריכו בזה. אך טעם הדבר הכחידו תחת לשונם.
והנה אי אפשר לומר שעיקר הטעם הוא מ"ש הרב המורה ומביאו הרמ"א ז"ל שם, באומרו "כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו' מיד יגיע עליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד", עכ"ל.
שאם הטעם זה הוא בלבד ואין עוד אחר עמו - יפול ספק אחד - והוא למה בחר דוד המלך ע"ה השם הזה ולא השם 'אלהים' או 'אדני', שהשמות אלו הם יותר צודקים אל הדבר האמור. כי שם 'אלהים' מורה שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם. והשם אדנ"י מורה שהוא אדון הכל. והרי השמות אלו יותר ראוים לכוין בהם שהוא לפני מלך גדול אדון הכל תקיף ובעל היכולת. ולמה בחר דוד המלך ע"ה השם בן ד' ככתבו שהוא מורה על נצחיות - היה והוה ויהיה. וכדאיתא שם בשו"ע או"ח סימן ה'. ובלי שום ספק, יותר מגיע היראה וההכנעה והפחד והבושה מן התקיפות והיכולת ממה שמגיע מן הנצחיות.
ועל כרחינו לומר שיש עוד איזה טעם כמוס אשר הקדמונים העלימו אותו, כדרכם תמיד להעלים הדבר אשר הוא ליחידי סגולה בלבד, ושלא לפרסם רק מה שמובן אל ההמון, כידוע בכמה מקומות.
והנה אני הולך רכיל ומגלה סוד י"י ליראיו. ואייחד לזה פרק מיוחד. פקח עיניך וראה.