עדותו של סוס (תימן)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מפתחות סיפורי עם בעדות ישראל
מעשה בככר הלחם (תורכיה) - - עדותו של סוס (תימן) - - איזהו גבור הכובש את יצרו (מרוקו) - - עצת עוף (ישראל) - - צחוק ודמע כאחד (מרוקו) - - סופו של רברבן (לוב) - - מחיר מפולפל בעד ביצים מבושלות (לוב) - - השועל והדוב בקטיף האגוזים (פרס) - - האריה כפוי הטובה (עיראק)


עדותו של סוס (תימן)

פעם רצה מלך בגדד לדעת איך חיים תושבי ארצו. לבש בגדים פשוטים, עלה על סוסו ויצא העירה. בדרך לשוק פגש פושט-יד זקן ועיור. "קח אותי על סוסך עד השוק", ביקש הזקן. "טוב", ענה המלך. עלה על הסוס ושניהם רכבו אל השוק. כשהגיעו אמר המלך: "הגענו לשוק, זקן, עתה רד". "למה לי לרדת? הרי הסוס שלי הוא", אמר הזקן. תמה המלך על דבריו ואמר: "כלום לא שלי הוא הסוס?" צעק הזקן: גזלן, הסוס שלי הוא". וכך צעקו שניהם עד שהתאספו אנשים רבים סביבם והקשיבו לטענות השניים. האמינו לזקן שהסוס שלו הוא. כעס המלך מאד ואמר: " בוא לקאדי (שופט מוסלמי) וישפוט בנינו". הלכו לקאדי. שמע הקאדי את טענות שניהם וגם הוא פסק – הסוס של הזקן. כעס המלך על פסק-הדין זה והלך לקאדי שני, אך גם זה נתן את הסוס לזקן. גם הפעם לא רצה המלך להסכים לפסק-דין זה והלך לקאדי שלישי. וגם זה פסק – הסוס של הזקן הוא. ככה עברו המלך והזקן את כל שופטי העיר והכל פסקו – הסוס לזקן. נשאר עוד קאדי אחד שהמלך חשב אותו לשופט רע אבל החליט לפנות גם אליו.

באו אל הקאדי האחרון. השמיעו שניהם את טענותיהם, זה אומר "שלי הסוס" וזה אומר "שלי הסוס". שמע הקאדי את דבריהם ואמר: "השאירו את הסוס אצלי ואתם לכו, ואחרי שלשה ימים חיזרו אלי". הלכו המלך והזקן לביתם ואחרי שלשה ימים חזרו לקאדי. אמר הקאדי לזקן: "עבור ליד הסוס". עבר הזקן ליד הסוס והסוס לא נע, ולא זע, ולא השמיע קול. אמר הקאדי אל המלך: "ועכשיו עבור אתה ליד הסוס". ניגש המלך אל הסוס וזה נע לקראתו וצהל משמחה, כי הכיר את אדונו.

"הסוס הוא שלך", אמר הקאדי למלך ואת הזקן הזהיר שלא יעיז לעשות שוב מעשה כזה. רק אז הזדהה המלך בפני הקאדי ואמר: "חשבתי אותך לקאדי רע, אך עכשיו נוכחתי שטוב אתה מכל השופטים בעיר, כי שופט צדק אתה. אתה תהיה השופט העליון".