עבודת הקרבנות/קונטרס הטבת המנורה

עבודת הקרבנות/קונטרס הטבת המנורה

א׳ שיטת הרמב״ן והרשב״א

בראשונה נעתיק המשנה ט׳ מפרק ג ומשנה א׳ מפרק ו דתמיד. במשנה ט׳ מפ״ג דתמיד איתא וז״ל

	מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא ב׳ נרות המזרחית דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן. מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ואח״כ מדשן את השאר עכ״ל.

ושם פרק ו משנה א איתא וז״ל

	מי שזכה בדישן המנורה נכנס ומצא ב׳ נרות מזרחית דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים מצא שכבה מדליקו מן המזבח העולה ע״כ.

וכדברי המשנה מפ״ו איתא בספרא בפ׳ אמור.
ולכאורה המשניות סותרות זו את זו.
והנה שיטות הרמב״ן בשבת כ״ב ע״ב, הוא דהדין הוא דהנרות כל זמן שלא כבו אסור לכבותן בעצמו, רק מוחט את הפתילות ומניחן כמו שהן דולקין, וזהו הטבתן, מה שמסיר מעט מן הפחם ומתקנם שידלק יפה. אבל אם מצאן כבוים, לוקח השמן הנשאר והפתילות מן הנרות, ומקנח את הנרות בספוג, ונותן בכל נר שכבה פתילה חדשה ושמן חדש במדה חצי לוג, ומניחן כך עד לפנות ערב ואז מדליק. (ומפרש הא דאיתא במנחות פ״ח וז״ל "נר שכבתה מדשן השמן מדשן הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן אחר ומדליקה" עכ״ל, הכונה דמדליקה בערב). אבל המערבי והמזרחי אם מצאן דולקים בודאי שמניחים דולקים כך. אבל אם מצאן כבוים צריך להדליקם, ואח״כ מדשן השאר. והטעם בזה דנר המערבי צריך שיהיה דולק לעולם, דכתיב (ויקרא כד, ד): "לִפְנֵי ה' תָּמִיד". ואם אין עוד נר מזרחי לו אינו מוכרח שזהו המערבי, לכן צריך להדליק ב׳ המזרחים, היינו נר המערבי והסמוך לו שהיא המזרחי. וזהו שאמרנו מצא דולק אינו מכבה.
וכפירוש הזה מוכח (מספרי פ׳ בהעלתך פיסקא י״ט) וזה לשונו: ""יאירו שבעת הנרות". שומע אני שיהי׳ דולקים לעולם? ת״ל "מערב עד בקר". אי מערב עד בוקר, יכול כולם מערב עד בוקר? (ר״ל כל שבעת הנרות) ת״ל "להעלות נר תמיד". (איזה זה שנאמר לפני ה׳ תמיד?) וזהו נר המערבי שיהא נר המערבי דולק תמיד." משמע מזה דבבקר אינו מדשנן אלא אותן שכבו אבל בערב מפנה ומדשן ומדליק נמצא מזה שההטבה היתה בשחרית לאותן שכבו והטבה היתה בערב לאותן שלא כבו בבוקר או לאותן ב׳ המזרחית שהם לעולם היו דולקים כל היום ומטיבן בערב וזהו הטבת הנרות הנזכרין ושיטת הרשב״א מסכים גם בזה לדעת הרמב״ן דכל היכא שמצא נר מן המנורה דולק אין יכול לכבותן רק מדשן מעט ומניחן דולקים עד הערב ובערב מדשנן השמן הישנה והשמן הנשאר ומקנח הנרות ונותן בכל נר שמן חדשה ופתילה חדשה ומדליק ורק ב׳ נרות המזרחית אף אם מצא שכבו מדליקן בבקר ומשמע שם בהרשב״א דלדברי הרמב״ן נדחה המשנה א׳ מפ״ו מקמא משנה ט׳ פ״ג אך הרשב״א מיישב שתי המשניות הנה המשנה ט׳ מפ׳׳ג דתמיד מפרש כך אם מצא ב׳ המזרחית דולקות וה״ה לאינך אם מצא דולקות מדשן את השאר ואסור לכבות את הדולקות מצאן שכבו ר״ל ב׳ נרות המזרחית ויתר הנרות מקצתן דולקות ומקצתן כבו הרי זה מדליק את המזרחית מאותן שלא כבו ומדשן את השאר שכבו אבל אם כבו כל השאר מדשן את כל השאר ומדליק את המערבית מן האש של המזבח החיצון ואח״כ מדליק ממנה נר המזרחי והא דנקט דתחלה מדליק השתים המזרחיות ואח״כ מדשן את השאר ס״ל דלא כאבא שאול ורבנן ביומא דמפסיקין בין הטבת ה' נרות להטבת ב׳ נרות דלא סבירא להו הדרשה דבבוקר בבקר יומא ל״ג וס״ל הטעם דמטיבין וחוזרין ומטיבין הוא מטעם כדי להרגיש כל העזרה ולכן טפי עדיף לקיומא לפני ה׳ תמיד ודחי לטעם כדי להרגיש העזרה א״כ אף דסבירא ליה טעמא דבבקר בבוקר להפסיק בין ההטבת ה׳ הנרות להב׳ מ״מ כל שכבו השנים המזרחים עדיף להקדים הטבת ב׳ לחמשה וכן מצינו שתנא דתמיד חולק על תנא דסדר יומא כמבואר (ביומא י״ד ע״ב) כל זה הוא פי׳ מפ״ג דתמיד אבל המשנה בפ״ו דתמיד מיירי בתמיד של בין הערבים ולכו״ע מפסיק בין ההטבה של ה׳ הנרות להטבה של ב׳ הנרות בהקטרת הקטורת גם בתמיד של בין הערבים דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וע״כ בעידן העלאה יקטיר קאמר רחמנא דאי ידליק ואח״כ יקטיר הא אין העבודה לאחר העלאה כדאיתא פסחים (נ״ט ע״א יומא ט״ו ע״א) זבחים י״א מנחות פ״ט (עיין ראיותיו בתשובותיו שם) והכי פירושא דמשנה פ״ו מי שזכה בדישן המנורה בערב נכנס ומצא ב׳ המזרחיות דולקות מדשן את המזרחי קודם שידשן את המערבי שבו מסיים לעולם וממנה היה מדליק בין הערבים ולא הזכיר כאן הטבת של חמש נרות לפי שלא בא עכשיו אלא ללמד איזה מאלו המזרחית מדשן תחלה והיינו דלא איצטריך למיתני מדשן את השאר דזה פשוט שהוא מדשנן ומדליקן מן המערבי ולא שתהא מדשן את המזרחי ומניחו כך זמן מרובה קאמר אלא להקדים ולומר שאותו מדשן מתחלה ומניח את המערבי כדי לסיים בו ולהדליק ממנו את המנורה ועיין בספר הר המוריה שם פ״ג דקשה עליו מהירושלמי פ״ב סוף הל״א דשם משמע בפירוש דהמשנה פ״ו קאי על הטבת הנרות של שחרית לא כהרשב״א (וקיצור דברים של שיטת הרשב״א הוא דישן המנורה בין הערבים היה הפסק לכו״ע בין חמשה נרות לשתי הנרות המזרחית בעבודה אחרת וכן היה הסדר בזמן שנכנס ומצאן שכבו כולן חוץ משני המזרחים מדשן חמש נרות ואח״כ מקטיר או מפסיק בעבודה אחרת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא בפ״ב דיומא ואח״כ מטיב את המזרחי מניח את המערבי דולק ואח״כ מדשן את המערבי שבו היה מסיים ואותה הפתילה הישנה תופסה בידו או מניח בכלי ומדליק את המערבי בפתילה חדשה מן הפתילה הישינה שהיה בנר המערבי ואח״כ מדליק את המזרחי ואחריו החמש. ובזמן שנכנס ומצאן שכבו כולן מדשן את חמש הנרות ומפסיק בעבודה אחרת וחוזר ונכנס ומטיב שתי הנרות המזרחיות ומדליק את נר המערבי מן אש שעל המזבח החיצון ואח״כ מדליק את השאר):

שיטת הרע״ב והת״י הנודע משיטת רבינו ברוך ב״ר יצחק (כמו שמובא בפנים שם) והוא מהמובחרים שבפרושים על מתני' פ״ג מ״ט דתמיד והוספת דברים מס׳ הר המוריה על קושית הרשב״א בשיטה זו.

בשחרית קודם שחיטת התמיד נכנס להיכל הכהן שזכה בדישון המנורה והכוז בידו אם מצא שתי המזרחיות דולקות היינו שתי הנרות הסמוכות למזרח דהאי תנא ממתני׳ פ״ג דתמיד ס״ל דהמנורה בין המזרח למערב היתה עומדת דהיינו ג׳ קנים מהמנורה למזרח וג׳ קני המנורה למערב (במנחות צ״ח ע״ב) והנר שהוא שני לנר החיצון שבמזרח נקרא נר מערבי מדהוא נר מערבי הראשון דנר שהוא יותר מזרחי (פירש״י בשבת כ״ב ע״ב) ונקט במתני׳ מצא שתי מזרחית דולקות משום דשאר הנרות אפילו מצאן דולקות מכבן ומדשנן ואלו שתי נרות האלו אם מצא דולקות אין מכבן אלא מדשן חמשה נרות דצד מערב שמסיר בצבתים קטנים של זהב (שהיו מונחים תמיד על הכבש של המנורה) את הפתילות הישנות ואת השמן הישן הנשאר בתוך הנרות ונותנין לתוך הכוז ומקנח ומנקה את הנרות היטב ע״י מחתות זהב קטנים כדי שלא יתלכלכו אצבעותיו ואח״כ נותן שמן חדש במדת חצי לוג ופתילה חדשה בכל נר ומניחין כך עד הערב שמדליקין מן נר המערבי היינו אחר שחיטת התמיד וזריקת דמו לאבא שאול או לרבנן דקיי״ל כותייהו ביומא י״ד דסברי דהטבת ב׳ נרות הוא לאחר הקטרת הקטורת וכן הוא בהמפרש דף ל״ג ע״ב דתמיד מדשן נר המזרחי היינו נוטל ממנה הפתילה והשמן הישן ונותן שמן חדש חצי לוג ופתילה חדשה ומניחה עד הערב כבויה ונר שניה שקרויה מערבית כמו כן מכבה אבל אותה מדליקה תיכף ואע״ג דשנינו בספרי יכול יכבה ת״ל לפני ה׳ תמיד אלמא הנר אשר לפני ה׳ לא יכבנה כלל י״ל דמה שאסור לכבות היינו שיהיה כבוי כל היום עד הערב אסור אבל לכבותו ולדשנו ולהדליקו לאלתר שידליק בטוב עד הערב י״ל דשפיר דמי [ומיירי בזמן שלא היה נס קיים ומצא נר המערב קודם שחיטת התמיד שכבה הדין שמדליקה מיד עי׳ בפי׳ הר״ב פ״ו מ״א לכן אחר הקטרה מכבה ומטיבה ומדליקה מיד אבל אם לא מצא כבה לא היה מכבה כלל עד הערב שמא חזר הנס למקומו ומדשן ומסיר השמן והפתילה הישנה ונתן בהשמן פתילה חדשה ומדליק מן המזבח העולה כדי להדליק ממנה בערב נרות אחרות (הא דהי׳ מדשן גם נר המערבי בשחרית אחר הקטרת הקטורת הוא לאחר שמת שמעון הצדיק אבל בחייו של שמעון הצדיק לא היה מדשן בשחרית בפתילה חדשה ושמן חדש הנר המערבי אלא היה מניח כך דולק עד הערב כמו שנתבאר בסמוך) ואם כאשר נכנס להיכל מצא אלו שתי הנרות כבו ושאר הנרות היו דולקים היה מסיר רק הפחם מראש הפתילה שלהם [ר״ל לא היה מדשן דישון והטבה ממש כאשר הטיב החמש נרות ולכן לא נקרא שם הטבה על אלו ב׳ נרות עד הקטרה כשמטיבן עוד הפעם ונותן בכל אחד פתילה חדשה ושמן חדש וחוזר ומדליקן מן הנרות האחרות אם נשארו דולקות וכל זה עשה כדי לעשות היכר יפה להפסקה שעושה בין הטבת החמשה נרות להטבת שתי הנרות דאלו היה מניחן כבוין ועומדים היה יכול הרואה לחשוב שברצון הכהן המטיב תליא להטיב איזה שירצה וכמה שירצה אבל כשחוזר ומדליק מיד אותן ב׳ הנרות אז ניכר יפה שאותן הב׳ שהדליק הן אותן שצריך להניח מלהטיב עד אחר הקטרת לרבנן או לאחר זריקת הדם לאבא שאול מיהו אם מצא שכבו כולם מדליק אותם ב׳ הנרות מקינסא שעל המזבח העולה [ודעת הרמב״ם בפ״ג הלי״ג מהל׳ תמידין דאפילו אם כבה רק נר המערבי לבד לא היה מדליק אותה אלא מן המזבח ולא משאר הנרות והראב״ד השיג עליו שם ממתניתין ט׳ פ״ג דתמיד דאיתא בהדיא דאם מצא שכבו שתי המזרחיות מדליקן מן הדולקות לכן דעת הראב״ד שם דבזמן שיש נר דולק במנורה ומצא המערביות כבתה מדליקה מן הדולקות דאפשר דמיניה וביה טפי עדיף והא דדרשו חז״ל ביומא מ״ה ע״ב מהא דכתי׳ (ויקרא ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח אש שנאמר בה תמיד (דהיינו נר המערבי דכתיב בה להעלות נר תמיד מעל המזבח תוקד ור״ל ידליקה ממש מעל המזבח) היא ממעט שלא יביא ממזבח הפנימי ולא מבית הכיריים אבל בזמן שיוכל להדליק מן המנורה עדיף טפי (ועיי' בכ״מ ובלח״מ שם שמיישבין סתירתו מפ״ג דתמיד וכעין זה פירש גם התוס׳ יו״ט שם בתמיד) וה״מ הא דאמרינן דהיה מטיב בשחרית גם עם נר המערבי דוקא בזמן שנפסק הנס כגון משמת שמעון הצדיק דבימיו לא היה נר המערבי כבה לעולם משום הכי אם מצא נר המערבי כבה בין שמצא כבה לאחר הקטרה בין שמצא כבה בתחלה כשנכנס להטיב והדליקו אז מ״מ כשבא פעם שנייה להטיב הב׳ נרות מטיב נר המערבי בשמן ופתילה ומדליקו אבל בחייו של ר׳ שמעון הצדיק שהיה נר המערבי דולק תמיד בדרך נס כשהיה בא להטיב שתי נרות המזרחיות לא היה מדשן אלא הנר הראשון בלבד ומטיב ומניח הנר השני הסמוך לו דולק עד הערב שמדליק את הנרות וממנה היה מדליק כל הנרות האחרות ואחר שהדליק שאר הנרות מטיבו ומדשנו לנר זה בערב ומדליקו וכן לאחר שמת שמעון הצדיק כשמצא נר המערבי דולק כשנכנס להיטב וכן אחר הקטרת הקטורת כשבא להיטיב הב׳ נרות מצא ג״כ דולק לא היה מדשן נר המערבי אלא מניח מונח כך דולק דשמא חזר הנס למקומו ואע״ג דכתי׳ בה והטיבו את הנרות ואין הטבה פחות משנים מ״מ הכא עדיף טפי שלא להיטיב (דקרא אסמכתא בעלמא תוס׳ יו״ט) כי אם נר המזרחי ולהניח נר המערבי דולק עד הערב כדי לפרסם הנס שהיא דולק ומה שמטיב חמש הנרות של צד מערב תחלה ולא חמש של צד מזרח ולבסוף שתים של מערב ומהם היה לו להדליק ולא עביד הכי משום דכתיב (ויקרא כ״ב) להעלות נר תמיד מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר לפני ה׳ דמשמע אותו לפני ה׳ ואין אחר לפני ה׳ וכתיב יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה ושערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר שיהא בהן כדאי אף ללילות תקופת טבת (ומדה זו קבעו להם) ואמרה תורה קבע נר להדליק ממנה שאר נרות ואיזה זה נר שני של צד מזרח והוא קרוי נר המערבי דכי עייל בהיכל בההיא נר פגע ברישא ואין מעבירין על המצות דמן הדין היינו למ״ד במנחות צ״ח ע״ב (כן הוא בשמק״ו מנחות פ״ו ע״ב) דהמנורה מן המזרח למערב היתה עומדת נקרא נר האחרונה שהיא לצד מערב אלא משום דאין מעבירין על המצות דכי עייל בהיכל בקמא פגע ברישא אך ממנה לא מצי לאתחולי דכתיב יערוך אותו לפני ה׳ צריך שיהא אחר חוצה לה דאי לא לא קרינן ביה לפני ה' והכי אמרינן במנחות צ״ח ע״ב דכתיב בנר המערבי לפני ה׳ מכלל דאיכא חד נר דלאו לפני ה׳ עי״ש ברש״י שבת כ״ב ע״ב ועיי׳ בשיטה מקו׳ פ״ו ע״ב דגרס כן ואיכא למימר דבה הוא איתקש הנס והוקבע להדליק שהיא לצד מערבי ואין נר ראשון קרוי לפני ה׳ והאחד מפסיק ההטבה בשחיטה וזריקת דם התמיד לאבא שאול ולרבנן בהקטרת הקטרת (דכן איתא ביומא י״ד ע״ב דרבנן סברי דהקטרת מפסיק בין שני ההטבות ואבא שאול סבר בזריקות הדם מפסיק בין שני ההטבות) ילפינן מהאי קרא (שמות ל') בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה אבא שאול סבר בהטיבו והדר יקטירנו ורבנן סברי בעידן הטבה תהא מקטיר דאלת״ה בין הערבים דכתיב (שמות ל׳) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה ה״נ דברישא מדליק את הנרות והדר מקטיר את הקטורת של בין הערבים והתניא מערב עד בוקר אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד (כלומר אין לך עבודת יום שהיא כשרה אחר הדלקתן) ואפילו פסח דכתיב בה בין הערבים (פי׳ הראב״ד בספרא פ׳ אמור) דדרוש הכא אותו מערב עד בוקר ולא אחר מערב עד בוקר רש״י (והא דהקטרת אברים הוא לאחר הדלקת הנרות תירץ זאת התוס׳ במנחות פ״ט ע״א ד״ה אין לך עבודה וכו׳ משום דהקטרת אברים מתחלת מבעוד יום) אלא מאי קאמר רחמנא בעידן הדלקה תהא מקטיר קטרת ה״נ בעידן הטבה תהא מקטיר קטרת ואבא שאול סבר שאני התם דכתיב אותו (ר״ל אותו כדפרישית וע״כ בעידן הדלקה תהא מקטיר קטרת קאמר אבל שחרית דסדר משמעות המקרא סדר העבודה בהיטיבו והדר יקטירנה רש״י שם) ואינן מטיבן יחד כולן משום דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות אמרה תורה חלק את ההטבה לשני בקרים (יומא ל״ג ע״ב) ומשום מצות הטבה היה מוכרח אפילו כשמצאן דולקות לכבן ולדשנן וליתוב שמן חדש) כלומר שצריך להפסיק ביניהם בעבדות אחרות (תוס׳ יו״ט פ״ג דתמיד) ועביד הטבת חמש נרות ברישא ואח״כ הטבת שתי נרות משום כיון דאתחיל עביד רובא והאי דלא עביד שיתא והדר חד משום דכתיב בהטיבו את הנרות אין הטבת הנרות פחות משנים כן איתא ביומא פ״ג ל״ג ע״ב והני מילי בזמן שנפסק הנס כאשר נתבאר לעיל:

יבואר שיטת רש״י והרבה דברים הוא בחדא שטתא עם רבינו ברוך בר' יצחק.

מרש״י בשבת כ״ב ע״ב ד״ה ובה היה מסיים. מבואר שדבריו מסכימים לדברי הרע״ב שנר המערבי בזמן שהנס היה קיים היה דולק כל הלילה וכל היום של מחרת עד הערב והא דמטיב ב׳ נרות המזרחית היינו דוקא בזמן שלא היה הנס קיים אבל בזמן שהיה הנס קיים לא היה מטיב בשחרית רק נר המזרחי והנר המערבי נשאר דולק עד הערב ומשמע שם שמותר לכבות את הנשארים אפילו בזמן שמצאן דולקות מדהביא המשנה אם מצאן דולקות מדשן את המזרחי וכו׳ אלמא שמותר לכבות כשהוא דולק רק נר המערבי לבד אסור לכבותו כשהוא דולק בזמן שהנס היה קיים ומבואר מדבריו דמפרש להמשנה דפ״ו דתמיד על הטבת הבקר וכהרע״ב ולא כהרשב״א דמפרש המשנה דקאי על הטבת הנרות שבין הערבים ובמנחות (פ״ו ע״ב) פירש״י ד״ה וז״ל וממנה היה מדליק את האחרות ובה היה מסיים כדתנן פ״ו דתמיד בא ומצא ב׳ מזרחית דולקות (שמנורה היתה עומדת מזרח ומערב) מכבה האחד שבצד מזרח ומדשן ומניח האחד שבצד אותו שבמזרח היא נר המערבית ומניחה דולקות עד הערב ומדליק את האחרות שכבו בשחר. מטיבו וזורק מה שנשאר מן השמן ומן הפתילה לחוץ ונותן בה שמן ופתילה ומדליק כדי לקיים בה מצות הדלקה ומסיים בה הדלקה שהיה מדליקה בתר כל הנרות עכ״ל כוונת דבריו למה שכתב בשבת כ״ב וה״ק דמניח נר המערבי דולק עד הערב אז מדליק ממנה שאר הנרות מה שכבה בשחרית ומטיבן בשחרית ואח״כ כשמדליקה ממנה האחרות בין הערבים מטיב לנר המערבי וזורק שמן ופתילה הישינה ונותן בה שמן ופתילה חדשה ומדליקה והנה דברים אלו מכונים למה שכתב בשבת כ״ב רק בזה סתר דעתו דאלו בשבת כתב דמטיבה תחילה ונוטל השמן והפתילה הישנה בידו או בכלי ומדליק ממנה את נר המערבי החדש ומהחדש מדליק שאר הנרות. והרי במנחות (פ״ו) כתב דמדליק האחרות מנר המערבי הישן כשעודו בהנר ואחר כשהדליק האחרות מטיבו מנר המערבי ונותן לתוכה שמן ופתילה חדשה ומדליקן וכשיטת התוס׳ שם בשבת ד״ה ובה היה מדליק וכו' לכן פירוש הריב״א הכא כפירוש רש״י הכא עי״ש ובתשובת הרשב״א סימן צ״ט מפרש ג״כ כפירש״י בשבת עיי״ש. ומה שהקשה התוס׳ בשבת כ״ב ובה היה מסיים יש תירץ ע״ז בתוס׳ מנחות ד״ה סבו׳ ממנה וכו':

שיטת התוס׳ במנחות פ״ו ע״ב ד״ה ממנה היה מדליק ג״כ הולך כשיטת רבינו ברוך ב״ר יצחק אך בשינוי קצת.

משיטת התוס׳ במנחות פ״ו ע״ב ד״ה ממנה היה מדליק וכו׳ והכי תנן במסכת תמיד פרק אמר להן הממונה קמא נכנס ומצא שתי המזרחיות כו׳ ומדליקו ממזבח העולה עכ״ל משמע שמפרשים המשנה כהרע״ב בפי׳ פ״ו דתמיד ולכן לא נקט שם מדליקו מן הדולקות משום דליכא שום אחר דולק כיון שכבר היטיב כל הה׳ נרות ומיירי שבפעם הראשון מצא לאלו ב׳ שדלקו דאז לא היה מכבן ומדליקן רק לה׳ נרות ומניח לאלו הב׳ עד שמפסיק בעבודה בנתים ומטיבן אח״כ ואמר כשמצא ב׳ אלו דולקין אח״כ מדשן להמזרחי ומניח להמערבי דולק עד הערב אבל מצא שכבה ר״ל מצא שכבה נר המערבי ושוב נר דלוק אחר אין לו שיכול להדליקו מן הדולקין לכן מדליקו ממזבח העולה שידליק שם עד הערב ונמצא פי׳ זה הולך על דרך פי׳ הרע״ב אבל לא כפירושו לגמרי שאלו לפירוש הרע״ב שם בפ״ג אם מצאן שכבו מוחט את ראשן ומדליקן לאלו הב׳ מזרחיות שידליקן עד אחר שיפסיק בינתים עם העבודה אחרת משא״כ לפי׳ תוס׳ שם אם מצאן שכבו מדשן את המערבי לגמרי ומטיבו ונותן לתוכו שמן ופתילה חדשה שידליק עד הערב ושוב מטיב הה׳ נרות ומפסיק בעבודה אחרת ואח״כ מטיב לנר המזרחי משא״כ לפי׳ הרע״ב כמו שכתבנו לעיל (ומה שיש לפלפל בענין זה עיין בספר הר המוריה שם בפ״ג דתמידין אות ל״ד בדיבור המתחיל וע״ע שם בתוס׳): שיטת ר״ג מאור הגולה במנחות (פ״ו ע״ב) הוא על דרך שיטת רש״י והרע״ב דכל הנרות יכול לכבות והיה מטיב אותן בלא הדלקה ובערב היה מדליקן לבד נר המערבי היה מניח דולק עד הערב ובערב מדליקן מן נר המערבי שדולק עדיין ואח״כ מכבה ומדליקה לבסוף כדי לקיים מצות הדלקה והיינו עדות ששכינה שורה:

פי׳ הראב״ד כפי שמפרש המשנה ט׳ מפ״ג דתמיד ומ״א מפ״י והוא כמעט בחדא שיטתא עם ר׳ ברוך בר יצחק.

וז״ל הראב״ד בפירושו על פ״ג מ״ט דתמיד ומצא שני המזרחיות כו׳ קסבר האי תנא דמזרח ומערב היתה ניתנה המנורה לפיכך אלו ב׳ נרות שאצל המזרח הם נקראים מזרחים מפני שאותן ב׳ נרות קרובות למזרח מיהו אעפי״כ אינו נעשה אלא בנר שניה מאליו המזרחיות ומפני שהוא קרובה למערב יותר מן הראשונה שהיא ממש קרובה למזרח והיא נקראת מערבית במקום אחר דאמרינן זו נר מערבית שנעשה בה נס דהא מדקתני הכא מצא שני נרות מזרחיות דולקות ולקמן בפרק בתרא תנן מדשן את המזרחיות ומניח המערבית דולקות דש״מ האי נר שני משתי נרות מזרחיות היא נקראת נר מערבית ואית לן למימר נמי מדתנן מצאו שכבו ש״מ שאחר שמת שמעון הצדיק עסקינן שכבר לא היה נעשה נס ומשו״ה כי קתני מצא דולקות מדשן את השאר אותן חמש ומניח שתים במקומן דולקות עד שהיו עושין דברים אלו בנתים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כו׳ דביומא איכא מ״ד דבדם התמיד מפסיק להו ואיכא למ״ד דבהקטרת מפסיק להו. מצא שכבו ואלו ה׳ מצאן דולקות מדשנן ומדליקן מן הדולקות ואח״כ היה מכבה אותן ה׳ ומדשנן ואותן שתים היה מניחן עד לאחר כן כדי להפסיק בין הטבת ה׳ נרות להטבת שתים וביומא באמר להם הממונה מפרש טעמא למה היה צריך לחלק בין הטבת חמש לשתים כו׳ ובתר הכי מפרש כיון שא״א בלי הפסקה היה צריך ע״כ לשתים שמצאו לדשן ולהדליקן ואח״כ לכבות ולדשן באותה שעה אותן ה׳ ואחר דם התמיד או הקטרת היה חוזר ומדשן אותן ב׳ מזרחית שכבר דישן והדליקן שאעפ״י שעכשיו נמצאו מזרחיות ב׳ פעמים מדושנות אין בכך כלום דמאחר שאחר הדלקת ב׳ המזרחיות מתחיל לדשן כסדר עם הפסקת דם התמיד או הקטרת כל ז׳ הנרות שפיר מקיים מצות הטבה וא״ת למה מדשנן ומדליקן ידליקו בלא דישון מאחר שצריך עדיין דישון ה׳ נרות לדשנן שנית י״ל הדלקה בלא דישון לאו אורח למעבד לפיכך בענין אחר לא אפשר וא״ת למה היה מדשן אלו המזרחיות באחרונה דאדרבא נאמר אין מעבירין על המצות ויתחיל מן המזרחיות לדשן ה׳ נרות ושתים שאצל הפרוכת ידשן באחרונה. י״ל מפני שנר המערבי שהוא מן ב׳ מזרחיות היתה רגילה להיות דולקות מפני הנס ונמצא שלא היה צריך לדשן והרי לא היה יכול להתחיל מן המזרחית לדשן שאם היה מתחיל מן המזרחית ממש שהיא אצל המזבח היה צריך לדלג על אותה שהיא שניה לה דהיינו נר המערבית שהיא דולקות ונמצא שזהו הדישון היה בסירוגין לפיכך אי אפשר לעשות כן אלא ע״כ היה לו להניחן מלדשן עד באחרונה ובשביל כך בתחילה היה מדשן ה׳ נרות שכלפי הפרוכת ומניח הדשן בתוך הכוז והכוז היה מניח על מעלה שניה ויוצא עד לאחר הקטרת הקטורת או זריקת דם התמיד ואח״כ היה מדשן ב׳ מזרחיות:

שיטת הרמב״ם היוצא מפירושו על תמיד מפ״ג מ״ט ופ״ו מ״א.

בספ״ג דתמיד כתב וז״ל כבר נתבאר ביומא שהטבת הנרות הוא נקוי נרות והדלקתן מה שכבה מהן וחלוף הפתילות ולא היה זה לז׳ הנרות בזמן אחד אבל כך הסדר שייטיב ה׳ נרות ואח״כ מתעסק לעבודה אחרת ואח״כ חוזר ומטיב ב׳ נרות הנשארותי וכו׳ והנני מצייר לך כאן צורת סדר הז' נרות איך היו בין המערב ובין המזרח ואכתוב את כל נר כדי שיהא ניכר במהרה בשעת הפי׳ וזו היא צורתם ופיות כל הנרות לצד מערב זה לאחור זה כמו שהוא מצויר לך כאן צורת סדר הז׳ נרות והוא נר שכתוב עליה א׳ והיא נר המערבית שלא כבתה זמן הרבה כמו שהוא מפורסם ואל הסדר הזה נתכוין הכתוב כשאמר אל מול פני המנורה יאירו ר״ל שיהיו פיות כל הנרות לנכח קדשי הקדשים ולפיכך אמר כשהיה נכנס להיטיב הנרות אם היה מוצא ב׳ נרות שכתוב עליהן ו׳ ז׳ מניחן ומיטב ה׳ הנרות כמו שאמרנו ואח״כ עושה איזה עבודה שיעשה ויחזיר ויטיב ב׳ הנרות שהניח אם מצא אותן מכובות יש לו להיטב הה׳ נרות שכתוב עליהן ז׳ ו׳ ה׳ ד׳ ג׳ ומניח הב׳ מערבית שכתוב עליהן א׳ ב׳ עד שהוא עושה העבודה שהוא עושה וחוזר ומטיבן והוא מה שאמר ואח״כ מדשן את השאר עכ״ל ובתחלת פ״ו כ׳ וז״ל כבר בארנו בפ״ג שהיא מטיב הה׳ נרות ויוצא ואח״כ ישוב ויטיב ב׳ נרות הנשארות ונתבאר שם שהנרות שכתוב עליהן ו׳ ז׳ הם הנה שמניח לאחרונה אם מצאן כבויות ה״ז מדליקן ומטיב ג׳ נרות מהסמוכים אליהן ומניח ב׳ נרות המערבית עד שישוב והם הב׳ נרות שכתוב עליהן א׳ ב׳ לפיכך אמר כאן אם מצא עכשיו כשחזר אלו הב׳ נרו׳ דולקו׳ היה מתקן הא׳ שכתוב עליה ב׳ והיא המזרחיות לעומת האחרת שכתוב עליה א׳ ומניח זו שכתוב עליה א׳ כמו שהיא ר״ל שלא יכבה אותה וידליק אותו שנית אלא מתקנו ומוציא הפתילה ומוסיף עליה שמן והדומה לזה לפי שמן המערבי והוא שכתוב עליו ח׳ כמו שבארנו ידליק שאר הנרות בין הערבים לפיכך אם מצא נר מערבי שכבר כבה אז מדשנו ונותן בה פתילה ומדליק אותו ממזבח העולה ולא מן הנרות לפי שזה נר מערבי והוא שכתוב עליו א׳ מדליק ממנו שאר הנרות לכשיכבו והוא כשיכבה אין מדליקן אותו אלא ממזבח העולה עכ״ל. וביאור דבריו דבפ״ג גורס במשנה שתי נרות מזרחית ובפ״ו גורס שתי נרות מערבים [ורי״ב שהגיה שם מזרחים לפי שכן איתא במשניות אבל רש״י ותוס׳ שם במנחות פ״ו ב׳ ובראב״ד סעיף י״ג וברשב״א שם הגי׳ מזרחיים בין בפ״ג ובין בפ״ו לכן גם אותה ההג״ה הכתובה על הגי׳ בתוס׳ מנחות שם שהיא מס׳ הצאן קדשים אינה נכונה] וכוונת דבריו בקצרה הוא כך כי בפ״ג מיירי כשנכנס ראשונה להטבת ה' נרות ומצא ב׳ המזרחים והיינו שכ׳ עליהם ו׳ ז׳ דולקים ומניחם לאחרונה ומדשן החמש הנשארות והוא ה׳ ד׳ ג׳ ב׳ א׳ והיינו הטבתן שהוא מתקנן ומחליף את הפתילות ומדליקן ומניח אלו הב׳ שהן ו׳ ז׳ עד אחר דם התמיד ואם מצאן שכבו הנרות המזרחית שכתוב עליהן ו׳ ז׳ ה״ז מדשנה עד שלשה הנרות הסמוכות להן היינו ה׳ ד׳ ג׳ ומדליקן מן הדולקין והניח הא׳ ב׳ שהם המערביות לאחרונה אחר דם התמיד וזה שאמר ואח״כ מדשן את השאר היינו הנרות שכתוב עליהן א׳ ב׳ מניחן לאחרונה ובפ״ו מיירי היכא שכבר היטב ז׳ ו׳ ה׳ ד׳ ג׳ והניח את הנרות המערביות שכתוב עליהן ב׳ א׳ ולכן אמר אם מצאן שהן דולקות מדשן את השאר שכתוב עליה ב׳ ומניח את הנר שכתוב עליה א׳ דולקות רק מתקנו קצת והוציא הפתילה ומוסיף עליה שמן אבל במצא את הנר שכתוב עליה א׳ כבויה אז אינה מדליקה כלל מן שאר הנרות רק ממזבח העולה ועכשיו תבין היטב מה שכתוב כאן בסעי׳ י״ג נר מערבית שכבתה אין מדליקין אותה אחר דישונה אלא ממזבח החיצון וכו׳ והראב״ד השיג עליו מהא דפ״ג ולפי הנ״ל אין שום השגה עליו רק אדרבא ראי׳ מוכרחת לפירושו ועיין לח״מ והראב״ד כתב וז״ל ומשנה שלמה היא נכנס ומצא ב׳ נרות מזרחיות דולקות מדשן את השאר ומניח אלו דולקות במקומן שממנה מדליק המנורה בין הערבים מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקות ואח״כ מדשן את השאר עכ״ל והנה הרכיב ב׳ משניות דהן שממנו מדליק המנורה בין הערבים אינו רק בפ״ו וקאי על המזרחיות לדעת רבינו ומש״כ מרן בזה כי רבינו ס״ל דהאי דנקט מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקות צריך לדחוק לדעת רבינו דאע״ג דקתני ל״ר ל״ד דלא קאי אלא אחד מינייהו דהיינו נר מזרחית שכל נר מערבית לעולם אינה מדליקה אלא ממזבח העולה ועי״ש הנה כבר הבאתי גי׳ התוס׳ שבמנחות דגרסי מדשנו ומדליקו מן הדולקות ועי״ש וא״כ י״ל דרבינו מפרש לפי דקאי הנר שכתב עליה ב׳ אבל נר שכתב עליה א׳ אינה מדליקה אלא ממזבח העולה וזה איפכא מהתוס׳ דהם מפרשים דקאי על נר המערבית:

קיצור דברים מהשיטות

שיטת הרמב״ן דכהן הנכנס לדשן המנורה אם מצא ה׳ הנרות אשר לצד מערב דולקין אינן מכבן אלא מדשן מעט הפחם ומתקן הפתילות והניחן שיהיו דולקין רק עד הערב ובערב מכבן ומדשנן השמן והפתילות ונותן שמן חדש ופתילה חדשה ומדליקן מן נר המערבי ואם מצאן כבוים מדשן השמן והפתילות ונותן שמן חדש ופתילה חדשה ומניחן כך בלא הדלקה עד הערב אבל ב׳ נרות המזרחים אם מצאן כבוים מדליקן תיכף משום דנר המערבי צריך שיהיה דולק תמיד מדכתיב לפני ה׳ ודרשו דקאי על נר המערבי ולכן היה מדליק גם המזרחי דאם אין מזרח המערבי אין ניכר להמערבי שהוא נר המערבי והא דצריך להפסיק בין הטבתן י״ל דעתה לא היה ההטבה לשתי הנרות הטבה גמורה שלא היה נותן שמן ופתילה חדשה אלא היה מסיר רק הפחם מעט ומדליקן ואח״כ הי׳ מטיבן הטב׳ גמור׳ הנר המזרחי אבל אם מצא שתי נרות המזרחיות דולקין והשאר כבוי מדשן השאר ומפסיק בעבודה בנתים לאבא שאול מפסיק בזריקות הדם ולרבנן ביומא ל״ג מפסיק בקטורת ואח״כ מדשן נר המזרחי ומדליקה והא דכתיב בהטיבו את הנרות דמשמע דוקא שנים מ״מ הכי עדיף שלא להטיב נר המערבי ולהניח כך דולק כדי שיהיה ניכר הנס [אף דבהרמב״ן משמע שתופס רק המשנה מפ״ג ומשמע מדבריו שכיון שהיה מדליק ב׳ הנרות היכא שמצאן כבוין קודם שאר ה׳ הנרות שוב לא היה מטיבן כלל עד הערב אלא היה מניחן כך עד הערב כדמשמע מהרשב״א סימן ש״ט שנדחה להרמב״ן המשנה מפ״ו מ״מ אפשר לישב כן המשניות גם לדבריו כיון שאין סתירה מפורש בהרמב״ן לדברינו ועיין בס׳ הר המוריה פ״ג דתמידין אות ל״ג] גם דעת הרשב״א בתשובה סימן ש״ט מסכים לזה לדעת הרמב״ן דכל היכא שמצא נר דולק לא יכול לכבותה רק מדשנו אך אם כבו מדשנו ולא מדליקו עד הערב אבל ב׳ המזרחיות אף שמצאן שכבו מדליקן בבוקר:

שיטת הר״ב והתפארת ישראל שתופסין שיטת רבינו ברוך בר״י והוא דהפירוש מ״ט דתמיד פ״ג הכי פירושו דכל הה׳ נרות המערבים אף שמצאן בשחר דולקות מכבן ומדשנן ומטיבן אבל הב׳ נרות המזרחים כשמצאן בשחר דולקות מניחן דולקות עד אחר זריקת הדם התמיד לאבא שאול ועד לאחר הקטרת הקטורת לרבנן ואם מצאן שכבו מדליקן מן הדולקין שיהיו דולקין עד זמן הנ״ל אבל הה׳ נרות המערבים מכבן תיכף ומדשנן ומטיבן והא דקאמר מדשנן ומדליקן מן הדולקים אין הכונה שמסיר דשן ופתילה ושמן שלהם כמו שאמר מתחלה ומדשן את השאר אלא ה״ק שמסיר הדשן שבראשי הפתילות הכבוים ומוחטן כדי שידליקו יפה עד זמן שמגיע הטבת ב׳ הנרות הללו א״כ המשנה ט׳ מפ״ג לא מיירי רק מהטבת הה׳ נרות אבל מהטבת ב׳ נרות לא מיירי כלל והטעם שהשאר מכבן תיכף ואלו הב׳ מניח דולקים ואף כשכבו מדליקן עד זמן הנ״ל. היינו טעמא כדי שיהיה ניכר ההפסק בין הטבת ה׳ הנרות לאלו הב׳ והמשנה דפ״ו מיירי בהטבת ב׳ נרות המזרחים והב׳ כשבא אח״כ ומצא אלו הב׳ דולקים מדשן את המזרחי ומטיבו ומניחו שיהא המערבי דולק ואינו מדשנו כלל ואע״ג דכתיב בהטיבו את הנרות ואין פחות מב׳ מ׳׳מ הכי עדיף טפי כדי שיהיה ניכר הנס שאינו כבה כל הלילה וכל היום אעפ״י שנותן בו שמן כמדת חברותיה והדר קאמר מצא שכבה והיינו לאחר שמת שמעון הצדיק בין שכבה עכשיו בעת הטבה ובין שכבה מתחלה בהטבת ה׳ הנרות והדליקו אז מדשנו ומטיבו ומדליקו מהמזבח העולה שאין מדליקין נר המערבי אלא ממזבח העולה והא דאיתא בפ״ג דמדליקין מן הדולקין י״ל דיש חילוק בין הדלקה להדלקה דפ״ג דהדלקת הנרות אינו אלא לעשות היכר בין הטבה להטבה לכן די דמדליקין מן הדולקים לפי שהדלקה זאת אינו אלא לזמן מועט אבל הדלקת הערב שהיא על כל הלילה וכן הדלקה זו שהיא על כל היום שממנה מדליק את הנרות בין הערבים י״ל דבעינן דוקא ממזבח העולה כדכתיב אש תמיד תוקד על המזבח [וכדאיתא ביומא מ״ה ע״ב וכן בספר הר המוריה פ״ג דתמיד אות ל״ד ד״ה ודע בסוף הדיבור עיי״ש] ומה דתלה הטעם שמניח את המערבי דולק שממנה מדליק בין הערבים שאינו מפורש בקרא ומניח הטעם המפורש בכתוב דכתיב לפני ה׳ תמיד וטוב היה לומר שמניח את המערבי דולק לקיים בה מה דכתיב לפני ה׳ תמיד י״ל שהשטה זו סוברת שאין מן הדין כלל שיהא דולק בבוקר ג״כ ובכל היום ותמיד שנקרא על שם דבכל לילה היה דולקת וגם על נר המערבי דעליה קאי מה דכתיב תמיד י״ל כן וכן משמע בחגיגה כ״ו ע״ב ברש״י ד״ה מנורה כו׳ ובתוס׳ שם ד״ה מנורה לכן סובר שיטה זו הטעם שמניח המערבי דולקות בשחרית ואינו מדשן אותו עם שאר הנרות מפני מעלות הנס שבו היה נותן שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק: