ספר תולדות אדם וחוה/נתיב ג
דיני התפלה וק"ש, שהוא בכל יום. זולתו מה שכתבתי מענין התפלה, בכל מועד ובכל זמן. ודין ברכת כהנים. ודין בית הכנסת. וחזן וש"צ. ונרות בית הכנסת והשמן. אשר חלקתי לח' חלקים. ועתה אכתוב לך כל דין ודין, מכל חלק ממנו דרך פרט, ואלו הן.
החלק הראשון[עריכה]
מה שסדרו קודם פסוקי דזמרה תלמוד ומקרא ומשנה, משום דאמרינן ישלש אדם ימיו כדאיתא בקידושין.
ויש מי שפירש שבכל יום ישלש, צריך לומר תהלה לדוד בכל יום, כך פשוט בברכות. פירוש ואנו שפותחים באשרי לפי שממנו אנו למדים שצריך לשהות שעה אחת קודם שיתפלל ואנו מסיימין ב"ואנחנו נברך יה" לסיים ב"הללויה".
הקורא פרשת הקורבנות צריך לברך עליהם. ואם השכים ללמוד ובירך, אינו חוזר ומברך כשקורא פרשת הקורבנות, כך כתבו התוספות ועוד פשוט בגמרא.
ומברך אקב"ו על דברי תורה, והערב נא, ואשר בחר בנו. ויש מקומות שאומרין המלמד תורה לעמו ישראל במקום על דברי תורה. ור"ת היה אומר והערב נא כי לא חשב אלו אלא בב' ברכות.
נהגו לומר פסוקי דזמרא ואשרי קודם תפלה כדי לעמוד מתוך דברי שמחה, כך כתבו המפרשים בברכות.
יאמר ברוך שאמר שהיא ברכה שתקנו רבנן קודם ההלל, ואחר כך יאמר פסוקי דזמרא, שהוא ההלל, שהוא "תהלה לדוד" עד "כל הנשמה תהלל יה". ואחריהם יאמר ברכה אחת שהיא ישתבח, כך תקנו רבנן. ויהא עם גומרי ההלל בכל יום, כלומר אלו המזמורים של פסוקי דזמרא, כך פשוט בשבת.
ואסור לדבר משיתחיל ברוך שאמר עד שישלים תפלת י"ח, כך כתב רי"ף פרק אין עומדין. ויש מי שכתב עד שישלים ישתבח, אבל בין ישתבח ליוצר יכול לדבר.
נכנס לבית הכנסת ואין לו שהות לומר כל פסוקי דזמרא, יאמר ברוך (כג ע"ב) שאמר ו"תהלה לדוד" בלבד, וחותם ישתבח ויתפלל עם הצבור, כך כתב רב עמרם. וכתב ה"ר יונה ואם נכנס בשעה שאומרין יוצר, קורא קריאת שמע בברכותיה עמהם ויתפלל, ואחר כך יאמר פסוקי דזמרה עם הברכות שלפניהם ולאחריהם. ויש מי שכתב כי באותה שאמרנו "תהלה לדוד" שיאמר כמו כן "הללויה הללו אל בקודשו" וישתבח, כמו שכתבתי.
כשנוטל (ודיו) [ידיו] מברך על נטילת ידים, ואשר יצר, אם נפנה צרכיו, עד רופא כל בשר ומפליא לעשות. ואחר כך אומר אלהי נשמה עד המחזיר נשמות. ואחר כך מברך הנותן לשכוי בינה, ומלביש ערומים, ופוקח עורים, מתיר אסורים, וזוקף כפופים, ורוקע הארץ, ושעשה לי כל צרכי, והמכין מצעדי גבר, ואוזר ישראל, ועוטר ישראל, ושלא עשני עבד, ושלא עשני גוי, ושלא עשני אשה.
ואומר ברוך המעביר שינה מעיני וכו' יהי רצון וכו' עד גומל חסדים טובים לעמו ישראל. ויש בברכה זו מעין פתיחה סמוך לחתימה.
וכל אלו שכתבתי, צריך לברך עם הזכרת השם ומלכות, כאשר תאמר בא"י אמ"ה הנותן לשכוי וכו', וכן כלם.
וכל אחד מאלו הברכות היה מן הדין לברכם על דבר ידוע, כאשר תאמר כשלובש בגדיו, לברך מלביש ערומים, וכן כלם, כמו שכתבתי בנתיב י"ג בברכת המצוות בח"ב. אבל לפי שאין ידיו נקיות בבקר, אינו יכול לברכן על הסדר, ולפיכך נהגו אחר נטילת ידים, כי בברכות אלו שבח והודאה יכול לברך אחר כך, דאינו חייב לברך קודם לעשייתן אלא בברכת המצוה, כמו שכתבתי בברכת הנהנין. וכל אלו הברכות הן בברכות, וכן כתבו המפרשין.
וכיצד מברך נטילת ידים, כתבתיו בנטילת ידים בדיני המאכל.
חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום, ובשבתות וימים טובים שאין בהם כ"כ ברכות משלים אותן במיני פירות וכך פשוט במנחות פירוש והעונה אמן בשבת לקרא בתורה ולמפטיר ומכוין לבו יעלו לו להשלים.
צריך לענות אמן בכל כחו פירוש כוונתו כך פשוט בשבת. ושאר דיני אמן כתבתי בנתיב י"ג בברכות המצות ח"א.
אין אומרים קדיש וברכו בפחות מי', כך פשוט במסכת סופרים. ואם לא שמעו קצתם קדיש וברכו ורוצין לאומרו עם ברכה של יוצר, כמה יהיו כתבתיו בחלק ב' בדין בני אדם שבאו לבית הכנסת.
החלק השני[עריכה]
זמן ק"ש של לילה מיד בלילה (עד) אחר צאת הככבים עד חצות הלילה, ואם קראה עד שיעלה עמוד השחר יצא ידי חובתו, כי לא אמרו עד חצות הלילה אלא להרחיק האדם מן העבירה.
ופעמים קורא ק"ש ב' פעמים ויוצא ידי חובתו אחת של לילה ואחת של יום, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת אחר שיעלה עמוד השחר כלומר מיד, ויוצא בה ידי חובתו פירוש ואפילו עשה כן במזיד, יוצא בדיעבד, ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן, כי אסור לאכל ולישן בלילה עד שיקרא ק"ש, כי כשיבא מן השדה מיד נכנס לב"ה ואם רגיל לקרות קורא.
והא דאמרינן שאחר שיעלה עמוד השחר קורא ק"ש ויוצא ידי חובה בשל יום, דוקא בדיעבד או בשעת הדחק, כגון משכים לצאת בדרך וכיוצא בו, אבל לכתחלה אין לו לקרות ק"ש כל כך בהשכמה, כי לכמה בני אדם הוא עדין לילה, בעבור שלא האיר בטוב עדין כמו שפרשתי בח"ג בדין זמן תפלה ליוצא בדרך בהשכמה כיצד יתפלל, כך פשוט ומוכח בברכות.
ועוד מוכח, ומי שנאנס כגון שהיה שכור או חולה יכול לקרות ק"ש של לילה עד הנץ החמה אבל אם עשה כן במזיד לא יצא ידי חובתו, פירוש ומי שלבו נמשך בשמחה ובמשתה אינו נקרא אנוס וכן כתב רי"ף.
ועוד פשוט, והא דאמרינן ופעמים קורא ק"ש ב' פעמים וכו' ובלבד שלא יאמר השכיבנו, לפרש"י מיירי למי שקורא קודם שיעלה עמוד השחר סמוך לעמוד השחר בשביל ק"ש של לילה ולא יאמר השכיבנו, והתוספות כתבו דקאי למי שהוא אנוס וקורא ק"ש של לילה קודם הנץ החמה אחר שעלה עמוד השחר, אבל מי (כג ע"ג) שקורא קודם שעלה עמוד השחר אפילו בסמוך יאמר השכיבנו וכן עקר וכן נראה מדברי רי"ף.
והרבי יצחק בן גיאת כתב דאמרינן שלא יאמר השכיבנו לא שלא יאמר כל הברכה שהרי צריך לומר ב' ברכות אחר ק"ש דערבית, אלא רוצה לומר שלא יאמר אלו המלות השכיבנו, אלא מתחיל ותקננו בעצה טובה וכו', ורבים חולקים עליו ואומרים שלא יאמר שום דבר מכל ברכת השכיבנו.
ולמטה אכתוב מפני מה אנו קורין ק"ש של לילה קודם צאת הככבים. כתב רש"י ואנו שקורין ק"ש (ב)בית הכנסת קודם צאת הככבים אין אנו יוצאין ידי חובה אלא בק"ש שעל מטתנו שקורין פרק ראשון, ומה שאנו קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, וכן כתב בירושלמי כי אין אנו קורין אותה בבית הכנסת להוציא רבים ידי חובתן מאחר שהוא קודם צאת הככבים, אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. וכן כתב רבי יצחק בן אשר והראב"ד והרבי יצחק בן גיאת ורב עמרם כמו כן שכתב שצריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצוונו על ק"ש כשקורא לפני מטתו, ונראה מדברי כלם שאדם יוצא ידי חובה באותה קריאה. ור"ת חולק עליהם דאין יוצא ידי חובה באותה קריאה, וכתב דק"ש של בית הכנסת עקר, ומה שאנו קורין אותו קודם צאת הככבים דקי"ל כרבי יהודה דמפלג המנחה ואילך הוי לילה לענין תפלת מנחה והוא שעה ורביע קודם הלילה כאשר אכתוב בתפלה ואם כן חשיב לילה לענין תפלת ערבית, וכן לק"ש, ואף על גב דלענין המנחה עבדינן כרבנן ומתפללין אחר פלג המנחה דעבד כמו עבד ודעבד כמר עבד כלומר אי כרבי יהודה אי כרבנן ולא שיתפוס הקולא של שניהם, ואולי בתפלה הקלו לעשות, כמו שכתבתי במנחה ובערבית. והרא"ש הסכים ל דברי ר"ת, וגם כי מתוך הדחק עושין כן שמתקבצין להתפלל מנחה ואם ימתינו עד צאת הככבים יצטרכו להתקבץ פעם אחרת, אף על גב דלכתחלה אין לקרא ק"ש קודם צאת הככבים.
וכתב רבינו האיי בתשובה כי כשהצבור מתפללין ערבית קודם צאת הככבים ואין יכול לעכב על ידו, שיתפלל עמהם י"ח מאחר שהוא מפלג המנחה ולמעלה כדי להתפלל עם הצבור, ואחר כך בביתו יקרא ק"ש, כי יותר טוב לקראת ק"ש בעונתה מלסמוך גאולה לתפילה, ויתפלל עם הצבור. ואם התפלל ראשונה בצבור רשות ושנייה בביתו חובה שפיר דמי עד כאן. וכל שכן לנו שאין אנו סומכין גאולה לתפלה שאנו מפסיקין ביראו עינינו ובקדיש.
אפילו קורא ק"ש בבית הכנסת ערבית, מצוה לקרוא על מטתו פרשה אחת ור"ח כתב שקורא גם כן פרשה שנייה, ותלמיד חכם אינו צריך לבד חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי, והקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפית בידו ומזיקין בדלין הימנו כך פשוט בברכות ולמעלה כתבתי אם מברכין עליו.
ועוד פשוט בשבועות ושיר של פגעים "יושב בסתר עליון" עד "כי אתה ה' מחסי " ואומר "ה' מה רבו צרי" עד "לה' הישועה " ומסדר אלו הפסוקים ויישן, ואף על גב דאסור להתרפאת בדברי תורה, להגן שאני.
אמרו במדרש ת(ה)לים ומייתו לה בירושלמי תניא הקורא קריאת שמע בברכותיה בבית הכנסת שחרית, יצא ידי חובתו, ערבית, לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן החזיר וקורא על מטתו, ומה טעם כדי להבריח המזיקים. לכך יש אומרים אותו כלו על מטתו עד אלהיכם אמת, לומר כל הרמ"ח תיבות, לשמור כל רמ"ח איבריו, כדכתיב "שמור מצותי וחיה ", שמור רמ"ח איברים שבך.
ויש שאינם מדברים על מטתם אחר שקראו ק"ש כדאיתא בירושלמי רבי פלוני הוה קרי וחזר וקרי עד דפרע גו שנתיה משום דכתיב אמרו בלבבכם וגו' אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק"ש.
צריך לסמוך גאולה לתפלה אפילו של ערבית, ואפילו אנו אומרים בשחרית בין גאולה לתפלה "ה' שפתי תפתח ", אינו הפסק, וכן בערבית השכיבנו כך פשוט בברכות. והתוספות כתבו ומה שנהג להפסיק בפסוקים וביראו עינינו לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות (כג ע"ד) בשדות והיו יראים להתפלל, ותקנו אלו הפסוקים שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות, ואומרים קדיש ונפטרין לבתיהם לשלום, ועדין לא נתבטל המנהג, ואין להפסיק בעניינים אחרים לבר מה שנהגו.
ועוד פשוט בברכות לא יאמר דבר אחר אמת ויציב כדי לסמוך לתפלה.
יכול לקרות ק"ש בשחרית משיכיר בין תכלת שבציצית ללבן שבה, ונמשך הזמן עד ג' שעות. ומצוה מן המובחר קורא ק"ש קודם הנץ החמה מעט כדי שיתפלל אחר הנץ החמה אף על פי שאינו עד הנץ החמה דוקא. והקורא אחר ג' שעות לא הפסיד בברכות כאדם שקורא בתורה. כך פשוט בברכות. ומתוך דברי רבינו האיי משמע שעד שעה רביעית לא הפסיד בברכות, מכאן ואילך הפסיד ועובר משום לא תשא.
קורין ק"ש כדרכן בין יושבין בין מוטין בין עומדין או עוסקים במלאכתן, ודוקא מפרשה ראשונה ואילך, כלומר מפרשה ראשונה, אבל בפרשה ראשונה לא יקרא עראי, ויבטל ממלאכתו, ומפרשה ראשונה ואילך קורין בראש האילן ובראש הנדבך שעושין לבנין, כי זה הכלל בק"ש, פסוק ראשון צריך כוונה כאשר אכתוב, ופרשה ראשונה לא יקרא עראי כך פשוט בברכות.
ועוד פשוט, פרקדן כלומר פניו למעלה, לא יקרא ק"ש, ואפילו מוטה, אבל בעל בשר מטה וקורא.
כשקורא פרשת שמע לא יקראנה עראי, שלא יקרוץ בעיניו ולא ירמוז בשפתיו ולא יורה באצבעותיו אלא יקרא קבע פרשה ראשונה כך פשוט ביומא.
ועוד פשוט ודברת בם יש לך רשו' לדבר ולא בדברי' אחרים.
פועלים קורין ק"ש אפילו עושין בשכרן, כלומר שנותנים להם שכר, וכל שכן אם עושין בסעודתם, כלומר שאין נותנין להם אלא האכילה לבד, כך פשוט בברכות.
בשחרית, כלומר ביוצר, מברך ב' ברכות קודם ק"ש, ואחת אחר ק"ש, והשנים הם יוצר אור, ולא בורא נוגה, שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, והשניה, אהבת עולם, ואחת של אחר ק"ש היא אמת ויציב, כך פשוט בברכות, וכן כתב רי"ף אהבת עולם, והגאונים כתבו כי יכול לומר גם כן אהבת רבה, ונהגו בצרפת ובאשכנז לומר בשחרית אהבה רבה, ובערבית אהבת עולם.
ועוד פשוט בערבית מברך ב' ברכות לפני ק"ש וב' לאחר ק"ש, אחת ארוכה ואחת קצרה, ובמקום שתקנו לקצר אינו רשאי להאריך, וכן בהפך.
ועוד פשוט בפסחים כי בק"ש חותמין גאל ישראל.
ועוד פשוט בברכות בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב כלומר בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו מעריב ערבים וסיים בא"י המעריב ערבים לא יצא וכן בהפך בערבית כי הכל הולך איר החתום של ברכות. וכל שאינו אומר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא. חתן ושושביניו כיצ' פטורין מק"ש או חייבי' כתבתיו בנתיב קדושין ח"ב. היה קור' והגיע בתור' זמן ק"ש אם כיוון לבו יצא ואם לאו לא יצא כך פשוט בברכות. וכתבו בתוספות וההיא דר' שהיה קורא פסוק ראשון ההיא מיירי שעבר זמן הקריאה שגמר קודם למודו כי מי שלומד ברבים אין להפסיק אבל לבדו אפילו מי שתורתו אומנותו צריך להפסיק ולקרותה כלה י"א אפילו שלא בברכותיה כי ברכות אינן מעכבות וכן פי' ר"ח ורבינו האיי כתב כי הסדר אינו מעכב כגון שאמר אהבה רבה קודם יוצר אור אבל ברכות מעכבות _מה שאמר בירושלמי ברכות אינן מעכבות ביחיד אבל בצבור מעכבו'. ק"ש בכל לשון ולא יקראנ' למפרע ואם קראה לא יצא וצריך כוונת הלב פסוק ראשון ואם נאנס אח"כ יצא כגון בשינת עראי ויקראנ' כלה. הקורא ק"ש והוא מהלך צריך לעמוד בפסוק ראשון כך פשוט בברכות. ובמגלה שלא יקראנו למפרע ואם קראנו לא יצא וי"א כי מהלך צריך לעמוד עד על לבבך וכו' וכן כתב הראב"ד בשם גאון. והרא"ש כתב כי לפי זה לא יעמוד עד שיקרא כל ק"ש לפי שאין דעתו מיושבת עליו אם יאחר דרכו ולפי זה הכל לפי הדרך (כד ע"א) ומקומו והלוכו. ק"ש צריך להאריך בדלת של אחד שיעור כדי להמליכו למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם. כך פשוט בברכות י"א במחשבה וי"א לרמוז בעיניו. ועוד פשוט ולא יחטוף בחית כלו' שלא יקראנה במהירות ביותר ולא יאריך באלף יותר מדאי באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. כך פשוט בברכות. פי' ואפילו באמצע הפסוק וכן בירושלמי ופר"שי מפני היראה שהוא מתירא שמא יהרגנו. וי"א אפילו מפני רבו או אביו שחייב לירות מהם. ועוד פשוט ובין הפרקים שואל מפני הכבוד כלומ' נותן שלום תחלה לאדם שהוא מחוייב לכבדו ומשיב שלום לכל אדם שיהיה משיב לו שלום ובין הפרקים הוא בין שמע לוהיה ובין והיה לשמוע ובין שמוע לויאמר ובין ברכה ראשונ' של ק"ש לשניה ובין שני' לשמע אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק כך פשוט פי' אפילו כמו באמצע אבל הפר' אבל אומר אמת ויציב ואחר כך יפסיק כמו שכתב באמצע הפ' וכן בתוספתא ובאמצע הפ' של ק"ש י"א שאין מפסיקין לקדיש כלומר לענ ת קדיש או קדוש' או ברכות וכן כתב הר"מ והרוב מסכימין שמפסיקין וכן כתב ר"י. אינו חוזר ואומר אמת כך פשוט בברכות פי' אם שהה בנתים כגון שאומר להיות לכם לא-לקים אני י-י א-לקיכם אמת ושהה ואחר שעה אינו חוזר ואומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל מן אמת ויציב. ובזה טועים כמה אנשים שאומרים בצבור כשקורין ק"ש בלחש עד אמת וכש"שצ אומר אמת ויציב חוזרין ואומרי' אמת פעם אחרת וטעות הוא בידם כי כשלא שהה פשיטא דאין אומרי' ב' פעמים כמו שאין אומרי' מודי' מודים ב' פעמי. סדר ק"ש שמע קוד' לוהיה אם שמוע שיקבל עול מלכות שמי' ואחר כך עול מצות והיה אם שמוע ואחר כך ויאמר שוהיה ביום ובלילה וויאמר ביום ובלילה נמי אנו אומרי' ויאמר מאחר שמתחילין אותה שאומרי' דבר אמת וגומרין אותה אף על פי שמצות ציצית אינה אלא ביום כך פשוט בברכות. ואם לא קרא ב' פעמים כיצד משתקין אותו כתבתיו בח"ד בדין האומר מודים מודים וכו'. קרא ק"ש ולא השמיע לאזנו או לא דקדק באותיותיה יצא. וצריך ליתן רווח בין הדבקין כלומר בין ב' אותיות שדומות זו לזו והאחת בסוף התיבה והאחרת כמותה בתחלת התיבה שלאחריה ובקריאה צריך לדקדק וצריך להפסיק ביניהם כדי שלא יהיה כא' הכל כגון על לבבך כך פשוט ברכות ובירושלמי. וצריך להתיז זי"ן של תזכרו וצריך ליתן ריוח בין וחרה לאף. ופשוט בפסחים שצריך להפסיק בין היום לעל לבבך. וצ"ל ב"ש כמלו בין שמע לואהבת מפני שאמרו יעקב ע"ה וצריך לאמרו בלחש. קרא וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפ' כך פשוט בברכות ודוקא שאינו יודע היכן טעה אבל אם נזכר שאמר כל הפרק או דלג פסוק יחזור לאותו פסוק אחד יחזור לאותו פסוק וכן בתוספת. ועוד פשוט בברכות שאם טעה בין פרק לפר' יחזור לפרק ראשון. בין כתיבה לכתיבה כלומר וכתבתם יחזור לוכתבתם ראשון ודוקא כשלא גמר למען ירבו אבל אם אמ' למען ירבו ודאי סדרא נקט כלומר הרגלו נקט ולא יחזור. נטילת ידים לק"ש ולתפלה כתבתיו בח"ג. אם מפסיק בין ק"ש לתפלה להניח תפילין כתבתיו בענין תפילין וכן לציצית. דין משמר את המת או נושאי המטה ומי שמתו מוט לפניו כיצד פטורין מק"ש כתבתיו בנתיב כח בדיני האבל: בלבו מהרהר כשקורא ק"ש לאו כדיבור דמי ואינו יוצא ידי חובה עד שיוציא בשפתיו ואע"פי שאינו צריך השמעת חזן כלומ' שישמיע לאזנו וזהו כוונת הלב כלומ' שיוציא בשפתיו אפי' שלא ישמיע לאזנו כך פשוט ומוכח בברכו' וכן פסק ר"ח. הרהור לאו כדיבור וכן כתב הר' יונה. קרא ק"ש ובא לב"ה ומצא שקורין קור' פסוק ראשון עמהם כך דקדק בה"ג מההי' שלא (כד ע"ב) יהו כל העולם עסוקים והוא יושב ובטל. ספק לא קרא ק"ש חוזר וקורא כי ק"ש דאורייתא כך פשוט בברכות. צואה או מי רגלים או ריח רע או מים הרעים או בית הכסא וכל כיוצא בזה וכל הדברים המעכבים לקרא ק"ש באיזה ענין שיהיה מכיוצא באלו הדברים כתבתיו בח"ד בדברים המעכבים התפלה כי דינם שוה. המהלך במבוי מטונף לא יניח ידו על פיו ויקר' ק"ש ואם היה קורא ובא פוסק ואם לא פסק עושה עבירה ואם לא פסק עושה עבירה ואם פסק יש לו שכר וחוזר למקום שפסק אפילו שהה כדי לגמור את כלה כך פשוט בברכות. בני אדם שבאו לב"ה אחר שקראו הצבור שמע ולא שמעו קדיש וברכו ועכשיו רוצים לומר קדיש וברכו ולומר ברכה ראשונה של יוצר אור זהו הנקרא בלשון רז"ל פורס על שמע ואמרו חכמים במגלה שאין פורסין בפחות מי'. וכתר"ת אם יש ו' בני אדם שלא שמעו קדיש וברכו אף על פי שהשא' שמעו יכולין לומר קדיש וברכו ובלבד שיהיו י" בין כלם ומצאתי בהגדה שאין אומרים ברכו אלא אם כן יש שם ו' שלא שמעו שנאמ' בפרוע פרעות וגומר ברכו יי' והם ו' תיבות ע"כ. ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפילו בשביל אחד פורסין על שמע ואפילו קרא הוא שמע יכול הוא בעצמו לחזור ולפרוס כמו ש"צ שחוזר ומתפלל. ור"י אמר שלא רצה ר"ת לפרוס על שמע כלל כיון ששמעו כלם קדיש וברכו חוץ ממנו ואפילו הוא בעצמו לא רצה לומר ברכו אבל במס' סופרים כתוב ובמקום שיש ט' או י' ששמעו ברכו ולאחר תפלה עמד אחד שלא שמע בין אלו ואמר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ושמא זה מיירי בדיעבד ונ"ל שאין לחלק דאפילו לכתחלה ע"כ ולזה הסכים הרא"ש דאפילו לכתחלה דלמה יצטרפו ט' ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה בי' והא דאמרינן אין פורסין בפחו' מי' אם התחילו בי' והלכו מקצתן גומר כדאמרינן העובר לפני התיבה ובכל אותן הדברים שאין נאמרין בפחות מי' על ההולך נאמר ועוזבי יי' יכלו. אם אסו' לישב להסתפ' או לדין או למרחץ או לבורסקי שהוא תקון עורות או לסעודה סמוך לזמן ק"ש ואם התחיל אם מפסיק כתבתיו בח"ד בדין לא ישב להסתפר. מפסיקין מד"ת לקרא ק"ש כלומר אם הגיע זמן ק"ש מפסיק מללמוד וקורא ק"ש אבל אין מפסיק להתפלל י"ח ודוקא מי שתורתו אומנותו כגון רשבי' וחביריו אבל אנו בין לק"ש בין לתפלה מפסיקין כך פשוט בשבת :