ספר סיפורי מעשיות/ממלך וקיסר
ב) מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים. גם מלך אחד לא היה לו בנים. ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים. גם המלך נסע כמו כן, ונזדמנו שניהם לפונדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס (של מלכות), ושאל אותו והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בהקיסר גם כן והודה לו גם כן, והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים ונתקשרו שניהם, באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באופן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן. וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם.
ושלח הקיסר את בתו ללמוד, גם המלך שלח את בנו ללמוד, ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד. והיו אוהבים זה את זה מאד ונתקשרו ביניהם שישאו זה לזה. ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה ונתחתנו יחד. אחר כך שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו. גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.
והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה. גם הבת קיסר היתה עציבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטרין (ארמון) שלו והראה אותה גדולתה, והיא היתה עציבה.
והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה, לא רצה להגיד. ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו. ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם, והגיד להם הדבר.
ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקודם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה כי כבר נתקשרו מקודם כנ"ל. ולא רצה הקיסר, אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך את בנו אליו ויראה אם יוכל לנהוג מדינות, אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו, (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והשיבו הקיסר בתוך חדר ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהוג את המדינה. והבן מלך היה מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כותל של אספקלריא (מראה) וראה אותה ונפל חלשות ובאתה היא אליו וינערתו וסיפרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה. ואמרה: אף על פי כן. אחר כך התיעצו שיניחו לפרוש עצמם על הים. ושכרו להם ספינה ופרשו בים. והלכו על הים. אחר כך רצו לקרב עצמם אל הספר (שפת הים). ובאו לספר. והיה שם יער. והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אחר כך ראה הבן מלך שבסמוך תעמוד, והניח הטבעת אצלה. אחר כך עמדו והלכו אל הספינה.
בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו ונתעית גם כן, והיה הוא הולך ותועה, הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה, ויישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים. והי' שם אילנות של פירות, וישבה שם, וביום היתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים. והיתה מתפרנסת מהפירות, ובלילה היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות.
ויהי היום והיה סוחר גדול מופלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם, והיה לו בן יחיד. והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו: באשר שאתה זקן ואני נער והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק ולא אדע מה לעשות; בכן תן לי ספינה עם סחורה ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן.
ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה וקנה סחורה אחרת והצליח.
בהיותו על הים ראה אותן האילנות הנ"ל, [שהיתה הבת קיסר שם], וסברו שהוא ישוב ורצו לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות ורצו לחזור. בתוך כך הציץ הסוחר, [היינו בן הסוחר הנ"ל], לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו. והגיד לשאר האנשים שהיו שם והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן והתישבו להתקרב לשם ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם. והם היו מביטים בתוך הים, כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך כדי שילך מכוין אל האילן הנ"ל. והלך לשם וראה שיושב שם אדם והגיד להם.
והלך בעצמו, (בן הסוחר הנ"ל), וראה שיושבת שם, (היינו הבת קיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל), ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנוס אל הספינה, כי אם שיבטיחה שלא יגע בה כי אם כשיבוא לביתו וישא אותה כדת. והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אחר כך כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו, שהיושר שילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכולם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אשה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא, (כי גם מקודם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא), והסכים עמה. אמרה לו: גם היושר באשר שאתה מוליך אשה כזו שתשכר את כל המאטראסין (מלחים) המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אשה כזו. והסכים עמה:
ולקח יין טוב מאד שהיה לו בספינה ונתן להם ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסין נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם.
ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופירשה הווילונות [היינו הלייווינטין] והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה, (היינו כל המשפחה של הסוחר), ולא מצאו דבר. וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד והוא צועק ואומר, [היינו הבן של הסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר]: תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר.
ואמר לו: תשאל להמטראסין. והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. אחר כך נינערו, ושאל להם ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן הוא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו מביתו, ולא יבוא לנגד פניו. והלך ממנו נע ונד, והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), היתה הולכת על הים. ויהי היום והיה מלך אחד, והיה בונה לו פלטין על הים כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. והיא, [היינו הבת קיסר הנ"ל], היתה הולכת על הים ובאתה סמוך לפלטין של המלך הנ"ל. והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה עצמו, וצוה לאנשיו שיסתכלו וראו גם כן כן. והיא נתקרבה אל הפלטין. אחר כך התיישבה עצמה: למה לה הפלטין. והתחילה לחזור. ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו. והמלך הנ"ל לא היה לו אשה, כי לא היה יכול לברור לו, כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא, וכן להיפך. וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל אמרה לו שישבע לה שלא יגע בה עד שישאנה כדת, ונשבע לה. ואמרה לו שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמוד כך על הים עד הנישואין ואז יראו הכל את ריבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו שלקח אשה מן השוק. והבטיח לה כן.
והמלך כתב לכל המדינות שיתקבצו ויבואו על החתונה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא צותה שיביאו לה אחד עשר בנות שרים שיהיו עמה. וצוה המלך ושלחו לה אחד עשר בנות שרים גדולים מאד ובנאו לכל אחת פלטין מיוחד, והיא היתה לה גם כן פלטין מיוחד, והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי שיר ומשחקים שם עמה.
פעם אחת אמרה להם שתלך עמהם על הים, והלכו עמה. והיו משחקים שם, ואמרה להם שתכבד אותם ביין טוב שיש לה, ונתנה להם מהיין שבספינה ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה ופרשה הוילנות וברחה עם הספינה. והם, [היינו המלך ואנשיו], הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאד. ואמר המלך: הזהרו שלא להגיד לה פתאום כי צערה יהיה גדול מאד על ספינה יקרה כזו, (כי המלך לא היה יודע שהיא בעצמה ברחה עם הספינה והיה סבור שהיא עדיין בחדרה), גם אולי תסבור שהמלך נתן לאחד את הספינה, רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה. והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם. וכן לחדר השני וכן לכל האחד עשר חדרים, ולא מצאו אדם. והסכימו לשלוח בלילה שררה זקינה להגיד לה. והלכו לחדרה ולא מצאו אדם. ונבהלו מאד.
ואביהן של הבנות שרים הנ"ל שהיו רגילים שיגיעו להם אגרות זה מזה, ועתה ראו שהם שולחים אגרות ואין להם שום אגרת מבנותיהם. עמדו השרים ונסעו בעצמן לשם, ולא מצאו את בנותיהם, וחרה להם מאד, ואמרו לשלוח את המלך, (דהיינו למקום ששולחין החייבים מיתה שקורין "פאר שיקין"), כי הם היו השרי מלוכה, אך נתיישבו מה חטא המלך שיתחייב שילוח כי נאנס בדבר. והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו. והעבירו אותו וגרשוהו והלך לו:
והיא, [היינו הבת קיסר הנ"ל שברחה עם האחת עשרה בנות שרים], הלכה עם הספינה. אחר כך נינערו השרות הנ"ל, (והתחילו שוב לשחק כמקודם, כי לא ידעו שהספינה כבר הלכה מן הספר), ואמרו לה: נחזור. והשיבה להם: נשהה עוד כאן קצת. אחר כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזור לביתינו. והודיעה להם שהספינה כבר פירשה מן הספר. ושאלו אותה על מה עשתה כן. ואמרה שהיתה יראה פן תשבר מחמת הרוח סערה, על כן הוכרחה להתירה ולפרוש הוילאות. והיו הולכים על הים, (הבת קיסר עם האחת עשרה בנות שרים הנ"ל), והיו מזמרים שם בכלי זמר. ופגעו בפלטין, ואמרו לה השרות הנ"ל: נתקרב לשם, ולא רצתה. ואמרה כי נתחרטה על שנתקרבה אצל פלטין הנ"ל, (היינו על שנתקרבה לפלטין של המלך הנ"ל שרצה לישא אותה כנ"ל).
אחר כך ראו כמין אי הים ונתקרבו לשם. והיו שם שנים עשר גזלנים, ורצו להרגם.
ושאלה היא: מי הגדול שבכם. והראו לה. אמרה לו: מה מעשיכם. אמר לה שהם גזלנים. אמרה לו: אף אנחנו גזלנים; רק שאתם גזלנים בגבורה שלכם, ואנחנו גזלנים על ידי חכמה כי אנו מלומדים בלשונות ובכלי זמר. בכן מה בצע כי תהרגו אותנו, הלא טוב שתשאו אותנו ויהיה לכם נשים גם העשירות שלנו. והראה היא להם מה שבספינה, ונתרצו לדבריה. והראו הגזלנים להם גם כן כל העשירות שלהם, והוליכו אותם בכל מקומות שלהם והסכימו שלא יהיו נושאים בבת אחת כי אם בזה אחר זה, [היינו שכל הגזלנים הנ"ל לא יהיו נושאים את השררות הנ"ל כולם בבת אחת, רק הנשואין שלהם יהיה בזה אחר זה], גם שיבררו לכל אחד שררה אחת לפי הראוי לו, הגדול לפי גדלו וכו'.
אחר כך אמרה להם שתכבד אותם ביין טוב נפלא מאד שיש לה בספינה שאינה מסתפקת ממנו רק הוא טמון אצלה עד יום שיזמן לה השם יתברך הזיווג שלה. ונתנה להם היין בשנים עשר גביעים ואמרה שכל אחד ישתה לכל אחד מהשנים עשר, ושתו ונשתכרו ונפלו. ואמרה לחברותיה הנ"ל: לכו ושחטו כל אחת את בעלה, והלכו ושחטו כולם. ומצאו שם עשירות מופלג מאד שלא היה אצל שום מלך. והסכימו שלא לקח נחושת ולא כסף כי אם זהב ואבנים טובות. והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל כך, וטענו כל הספינה עם דברים יקרים: זהב ואבנים טובות שמצאו שם. והסכימו שלא לילך עוד מלובש כמו נשים, ותפרו להם בגדי זכרים, מלבושי אשכנז, והלכו עם הספינה:
ויהי היום והיה מלך אחד זקן. והיה לו בן יחיד, והשיא אותו, ומסר מלכותו לבנו.
אמר הבן מלך שילך ויטייל עם אשתו בים כדי שתהיה רגילה באויר הים פן חס ושלום, מוכרחים באיזה פעם לברוח בים. והלך עם אשתו עם השרי מלוכה ופרשו בספינה והיו שם שמחים ומשחקים מאד. אחר כך אמרו שיפשטו כולם בגדיהם, (היינו הבן מלך עם השרי מלוכה שהיו שם בספינה התייעצו מחמת שמחה שיהיו כולם פושטים את בגדיהם, וכן עשו), ולא נשאר עליהם כי אם הכתונת. והיו מתחזקין לעלות על התורן, והיה הבן מלך הנ"ל מתחזק לעלות לשם.
והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), באתה עם הספינה, (שלה הנ"ל), וראתה אותו הספינה הנ"ל, (היינו הספינה של הבן מלך עם שרי מלוכה הנ"ל), ובתחילה היתה יריאה להתקרב. אחר כך נסמכו קצת, וראו שהם משחקים מאד והבינו שאינם גזלנים והתחילו להתקרב. אמרה הבת קיסר לחברותיה: אני יכולה להפיל את אותו הקרח לתוך הים, (היינו את הבן מלך הנ"ל שהיה עולה בראש התורן כנ"ל), כי הבן מלך הנ"ל היה קרח, דהיינו שהיה מוקרח ראשו משערות. אמרו לה: ואיך אפשר, הלא אנו רחוקים מהם מאד. אמרה להן שיש זכוכית ששורף ועל ידי זה תפיל אותו. ואמרה שלא להפיל אותו עד שיעלה על ראש התורן ממש, כי כשהוא באמצעית התורן, אזי כשיפול, יפול אל תוך הספינה, אבל כשיעלה בראש, אזי כשיפול, יפול לתוך הים. המתינה עד שעלה אל ראש התורן ממש ולקחה הזכוכית ששורף נגד החמה (שקורין "ברען בריל") וכיוונה נגד מוחו עד שנכוה מוחו ונפל לתוך הים.
וכיון שראו, (אנשי הספינה של המלך הנ"ל), שנפל, נעשה שם רעש גדול כי איך יוכלו לחזור לביתם כי המלך ימות מחמת צער. ואמרו להתקרב אל הספינה שרואין, (היינו לספינה זו הנ"ל של הבת קיסר), אולי יש שם איזה דאקטיר (רופא) שיוכל ליתן להם עצה. והתקרבו אל הספינה הנ"ל, (היינו הספינה של הבת קיסר עם השרות הנ"ל), ואמרו להם, (אנשי הספינה של המלך להשרות עם הבת קיסר הנ"ל), שלא יתייראו כלל כי לא יעשו להם כלל. שאלו אותם: אולי יש ביניכם דאקטיר שיתן לנו עצה.
וסיפרו להם כל המעשה ושבן המלך נפל לתוך הים. ואמרה הבת קיסר שיוציאו אותו מן הים. והלכו ומצאו אותו והוציאו אותו. ולקחה הדפק בידה ואמרה שנשרף מוחו.
וקרעו המוח ומצאו שכדבריה כן הוא. ונבהלו מאד. ובקשו ממנה שתלך עמהם לביתם ותהיה דאקטיר אצל המלך ותהיה חשובה וגדולה מאוד, ולא רצתה, ואמרה כי איננה דאקטיר, רק שיודעת סתם דברים הללו.
ולא רצו, (אנשי הספינה של המלך), לחזור לביתם והלכו שתי הספינות ביחד. והוטב בעיני השרי מלוכה מאד שהמלכה שלהם תשא את הדאקטיר מחמת גודל חכמתו שראו בו. (כי השרי מלוכה של בן המלך הנ"ל שנפל ומת סברו שהבת קיסר עם השרות הנ"ל הם זכרים כי היו מלובשים במלבושי זכרים כנ"ל, על כן רצו שהמלכה שלהם שהיא אשת בן המלך שמת תשא את הדאקטיר שהיא באמת הבת קיסר שהיו סבורים שהיא דאקטיר מחמת שידעה בחכמתה שנשרף המוח של בן המלך שנפל כנ"ל), ושיהיה הוא מלך שלהם, ואת המלך שלהם, [היינו המלך הזקן הנ"ל], יהרגו, (כל זה היו רוצים מאוד השרי מלוכה הנ"ל), אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה שהיא תשא דאקטיר. גם להמלכה הוטב גם כן מאד שתשא את הדאקטיר, אך שהיתה מתייראה מן המדינה פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך. והסכימו לעשות משתאות, כדי שעל המשתה בשעת חדוה יוכלו לדבר מזה. והיו עושין משתה אצל כל אחד ביומו.
כשהגיע יום משתה של הדאקטיר, (היינו הבת קיסר), נתן להם מיין שלו הנ"ל ונשתכרו. בשעת חדוה אמרו השרים: מה יפה היה שהמלכה תשא את הדאקטיר. ואמר הדאקטיר: יפה מאוד היה רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי, [היינו שלא בשעת שכרות]. נענית המלכה גם כן ואמרה: מה יפה היה שהיא תשא את הדאקטיר רק שהמדינה תסכים על זה. השיב שנית הדאקטיר, [היינו בת הקיסר]: יפה מאוד היה רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי. אחר כך כשהקיצו משכרותם נזכרו השרים מה שאמרו ונתביישו בעצמן מהמלכה שאמרו דבר כזה אך הלא היא גם כן בעצמה אמרה זאת. והיא גם כן נתביישה מפניהם אך הלא גם הם אמרו זאת. והתחילו לדבר מזה ונסכם ביניהם כן, ונתחתנה היא עם הדאקטיר, (וכנ"ל היינו עם בת הקיסר שסברו שהיא דאקטיר כנ"ל), והלכו למדינתם.
וכשראו בני המדינה שהם באים שמחו מאוד כי זה זמן רב שהלך הבן מלך ולא ידעו היכן הוא, והמלך הזקן כבר מת בטרם ביאתם. אחר כך ראו, (בני המדינה), שהבן מלך שהוא מלך שלהם איננו. ושאלו: היכן הוא מלכינו. וסיפרו להם כל המעשה איך שכבר מת, ושכבר קיבלו להם מלך זה שבא עמהם. ושמחו מאוד על שבא להם מלך חדש.
והמלך, (היינו בת הקיסר הנ"ל שהיא נעשית עתה מלך כנ"ל), צוה להכריז בכל מדינה ומדינה שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא, גר או אורח ובורח ומגורש, שכולם יבואו על החתונה שלו, איש מהם לא יהיה נעדר, ויקבלו מתנות גדולות. וצוה, (המלך הנ"ל היינו בת הקיסר), שיעשו סביב סביב כל העיר מעיינות, כדי שכשאחד ירצה לשתות, לא יצטרך לילך ולשתות, רק כל אחד ימצא מעין אצלו. וצוה, (המלך הנ"ל היינו בת הקיסר), לצייר צורתו אצל כל מעין ומעין, ושיעמדו שומרים וישמרו באם שיבוא אחד ויסתכל ביותר על הצורה ויעשה רוע פנים, (היינו שישתנה פניו כמו מי שמביט היטב על איזה דבר ומשתומם ומצטער), אזי יתפסו אותו בתפיסה. וכן עשו ובאו אלו השלשה הנ"ל. דהיינו בן המלך הראשון שהוא החתן האמת של הבת הקיסר הזאת, [שהיא המלך עכשיו כנ"ל], ובן הסוחר הנ"ל, (שגירשו אביו מחמת הבת הקיסר הזאת שברחה עם הספינה עם כל הסחורה כנ"ל), והמלך שהעבירוהו, (גם כן על ידה כי ברחה ממנו עם האחת עשרה שרות כנ"ל), וכל אחד מאלו השלשה הכיר שזה צורתה והסתכלו ונזכרו ונצטערו, (היינו שבאו אצל המעיינות הנ"ל וראו צורתה שהיתה מצויירת שם והכירו אותה והיו מסתכלים ביותר וכו'), ותפסו אותם בתפיסה.
בשעת חתונה צוה המלך, (היינו הבת הקיסר), שיבואו השבויים לפניו. והביאו השלשה הנ"ל, והכירה אותם. והם לא הכירוה מחמת שמלובשת כמו איש. ענתה הבת קיסר ואמרה: אתה מלך, (היינו המלך שהעבירוהו הנ"ל שהוא אחד משלשת השבויים הנ"ל), אותך העבירו בשביל האחת עשרה בנות שרים שנאבדו; הרי לך הבנות שרים, שוב למדינתך ולמלכותך, (כי האחת עשרה בנות שרים היו עמה כאן כנ"ל). אתה סוחר, (היינו בתחילה דיברה להמלך שהעבירוהו הנ"ל עכשיו חזרה פניה ודברה עם הסוחר היינו עם בן הסוחר הנ"ל), אותך גירש אביך בשביל הספינה עם סחורה שנאבדה ממך, (כנ"ל), הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה ועל שנשתהא המעות כל כך יש לך עתה עשירות בספינה בכפלי כפלים ממה שהיה, (כי הספינה בעצמה עם כל הסחורה של בן הסוחר שהיא ברחה עמה כנ"ל עדיין היה אצלה בשלימות כנ"ל ונוסף לזה היה בספינה כל העשירות שלקחה אצל הגזלנים הנ"ל שהיה עשירות מופלג מאד כפלי כפלים כנ"ל), ואתה בן מלך, (היינו החתן שלה באמת), נלכה ונסעה. ושבו לביתם. בילא"ו:
קישורים חיצוניים
[עריכה]- מעשה ממלך וקיסר מנוקד לקריאה אונליין.אורכב 2009-12-22 ב Wayback Machine, דת ישראל - מאגר ספרי קודש חופשי