ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


גזרות החסרים[עריכה]

חסרי פ"א נו"ן[עריכה]

ועתה אבאר לך חסרי הפ"א על הסדר כפי מחלקותם איש על דגלו באותות לבית אבותם

נגש – בנין קל[עריכה]

וזה לך האות בשרש נגש

העוברים – נָגַשׁ. נָגַשְׁתָּ. נָגַשְׁתִּי. נָגְשׁוּ. נְגַשְׁתֶּם. נָגַשְׁנוּ. נָגְשָׁה. נָגַשְׁתְּ. נְגַשְׁתֶּן.

הבינונים – נוֹגֵשׁ. נוֹגְשִׁים. נוֹגְשָׁה או נוֹגֶשֶׁת. נוֹגְשׁוֹת. ואין בו פעול כי הוא מהפעלים העומדים והפועל הוא הפעול. אבל בנוֹגֵשׂ בשׂי"ן יש בו פעול.

המקור – נָגוֹשׁ. ובהפקד פ"א-הפעל ותוספת תי"ו באחרונה – גֶשֶׁת. וכן יבא בחסרים ובנחים בחסרון פ"א-הפעל ותוספת תי"ו באחרונה. ועם אותיות בוכל"ם – בְּגֶשֶׁת, כְּגֶשֶׁת – הבי"ת והכ"ף בשוא. וכן הו"ו, ויתכן הו"ו בקמץ אם תעמוד המלה, כמו שכתבנו בשער אותיות השמוש בטור הראשון. והלמ"ד בקמץ – לָגֶשֶׁת. ותבא הלמ"ד בשוא בהסמך הענין – "לְשֶׁבֶת אַבְרָם" (בראשית טז, ג), "לְשֶׁבֶת עָר" (במדבר כא, טו), וכן יאמר לְגֶשֶׁת. ואם למ"ד-הפעל גרונית יהיו פתחין העי"ן והלמ"ד, כמו "לָגַעַת בָּךְ" (שמואל ב יד, י), "עֵת לָטַעַת" (קהלת ג, ב). וכתב רבי יונה כי מצא בספר דמשקי מדוייק "לַטַּעַת" בדגש הטי"ת. והמ"ם בחירק והגימ"ל בדגש לחסרון נו"ן 'מִן' כמו שכתבנו בשמוש המ"ם – "מִגֶשֶׁת". ובכלם עי"ן-הפעל ולמ"ד-הפעל בסגול. ובהפסק עי"ן הפעל בקמץ – "לָבוֹא לָרָֽשֶׁת" (נחמיה ט, כג), "יְיַשֶּׁר לָֽכֶת" (משלי טו, כא), "שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת" (קהלת א, ז), "הַמַּגְבִּיהִי לָשָֽׁבֶת" (תהלים קיג, ה). ונשארו עם הסגול – "וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶ֑כֶת" (שמואל א טו, כז), "שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶ֑ת" (יחזקאל א, כ), "וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶ֑דֶת" (שופטים ז, י), "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶ֑דֶת" (בראשית כה, כד), ובא "וַתֵּלֶךְ לָקַ֑חַת" (מלכים א יז, יא) בפתח באתנח. ועם הכנויים – "בְּגִשְׁתּוֹ" "כְּגִשְׁתּוֹ" "לְגִשְׁתּוֹ" "כְּגִשְׁתְּךָ" "וְגִשְׁתָּם" "מִגִּשְׁתּוֹ" – אותיות השמוש בשוא זולתי המ"ם שהיא בחירק, ועי"ן-הפעל בחירק. ונשאר בסגול – "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (דברים ו, ז), "וּבְלֶכְתָּם" (דברי הימים ב כד, כה), "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי" (ירמיהו ב, ב). ו"נָגוֹשׁ" בהתחבר עם בוכל"ם בשוא כמו שכתבנו בשלמים – "דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל" (תהלים קיח, יג), "בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין" (שמואל א יא, ב). ועם הלמ"ד מצאנו רז"ל שנשתמשו בחסרון פ"א נִפְעַל באמרם "לִטּוֹל" "לִמּוֹל" "לִפּוֹל" וזולתם.