ספר יראים/תמא

סימן תמא (שסג)
חטא לכפר בתחנונים וקרבן. שם יוצרנו יתברך ויתעלה נצח צוה כי יחטא אדם בשוגג שחייבים על זדונו כרת יביא חטאת דכתיב בפ' ויקרא ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגו' והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה וגו' ואמרינן בהוריות פ"ב (ח' א') ובכריתות פ"א מתני ליה ר' יהושע בן לוי לבריה תורה אחת יהיה לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לע"ז מה ע"ז מיוחדת שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל שחייבים על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת ויש חטא בשוגג באשם ומזיד באשם כדתנן בכריתות (ט' א') ארבעה מביאין על הזדון כשגגה ובכולן כתיב בהן וכפר למדנו מוכפר שבשעה שיביא קרבן יתוודה ויתחנן שימחול לו יוצרנו דילפינן מכפרת יוהכ"פ דתניא ביומא פ' אמר להם הממונה (יומא ל"ו ב') וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא וכו' נאמר כאן כפרה ונאמר להלן כפרה מה להלן כפרת דברים אף כאן כפרת דברים ואם נפשך לומר הרי הוא אומר והקריב וכפר ועדיין לא נשחט הפר. פי' כפרת דברים וידוי ותחנונים ותניא מנין שבאנא נאמר כאן כפרה ונאמר להלן בחורב כפרה מה להלן באנא אף כאן באנא ומנין שבשם נאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם אף באן בשם. ואלו הכפרות הלמדות זאת מזאת אינן גז"ש אלא מה מצינו שיש לומר מאחר שנאמר בכולן כפרה שיהיו שוות וכן בחטאות ואשמות שכתוב בהן וכפר יש לנו לומר שתהא כפרת להרים עמהם דהיינו וידוי ותחנונים.