ספר יראים/תלו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



סימן תלו (שפט)
לשרוף נותר באש. צוה הקב"ה את ישראל כל קדשים שיוותרו אחר זמן אכילתם שישרפו באש דכתיב בשלמים בפ' קדושים תהיו ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף ובקדשי קדשים כתוב בפ' ואתה תצוה ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא וכתיב בצו את אהרן גבי שלמים והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף וכולם אינן נשרפים אלא בקדש כדתניא בפסחים פ' כל שעה (פסחים כ"ד א') ר"ש אומר בקדש באש תשרף לומר על החטאת ששריפתה בקדש ואין לי אלא זו בלבד פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מניין ת"ל בקדש באש תשרף לימד על כל פסולי קדש ששריפתן בקדש וקבעו להן חכמים היכן בקדש דתנן בפסחים בכיצד צולין (פ"א ב') ניטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה וטעמא אר"י בר חנינא כדי לביישן פי' תקנו לשרוף בקדש במקום גלוי כדי לביישן מאי בירה (יומא ב' א') אמר רבה א"ר יוחנן מקום היה בהר הבית ובירה שמו ור"ל אמר כל המקדש כולו קרוי בירה שנאמר אל הבירה אשר הכינותי: