ספר יראים/תיח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



סימן תיח (קיב)
שבות שמונה ימים. אע"פ שהזהיר בלאו שלא לעשות מלאכה בראשון ושמיני של חג דכתיב בהו כל מלאכת עבודה לא תעשו שנה הכתוב וכתב בהם עשה דכתיב באמור אל הכהנים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון פי' שבות ממלאכה וכשם שיש בהם עשה כך יש עשה בחולו של מועד שהרי רבינן חולו של מועד כימים טובים למלאכת דבר שאינו אבוד שנאסרה בה כדתניא אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלו ימי מועד שאסורים בעשיית מלאכה נמצאו ח' ימים במצות שבות וכבר פירשתי שספק בידינו אי מדרבנן אי מדאורייתא. ראשון ושביעי של פסח עצרת ויום הזכרון ויום הכפורים בכל אלו מצינו עשה בשביתת מלאכתם בעצרת כתיב מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו אלמא קודש מלעשות מלאכה קאמר . ביום הזכרון בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה ביום הכפורים כתיב שבת שבתון הוא לכם פי' שבות ממלאכה.