ספר יראים/תא
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן תא (יז)
ציצית. אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. יתברך שם יוצרנו נצח חבב את ישראל והקיפן במצוות תפילין בראשיהן ובזרועותיהן ומזוזה בפתחיהן וציצית בבגדיהם ועליהם אמר דוד ע"ה שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. ד' ציציות ב' תפילין מזוזה אחת (מנחות מ"ג ב') . צוה הקב"ה שיעשו ישראל ציצית בבגדיהם דכתיב בפ' שלח לך ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וכתיב בפ' כי תצא גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה ותניא בספרי ומייתינן לה במנחות פ' התכלת (מנחות מ"א ב') ציצית אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא משהו וכבר עלו זקני ב"ש וזקני ב"ה לעליית יונתן בן בתירה ואמרו ציצית אין לה שיעור ומסקינן במנחות (מ"ב א') אין לה שיעור למעלה אבל יש לה שיעור למטה ושיעורו למטה אמר רב פפא הלכתא (מ"א ב') ד' בתוך שלש משולשת ארבע פי' ד' חוטין וכופלן לשמונה בתוך ג' אצבעות בטלית מארכו ומרחבו משולשת ארבע גדיליה ד' אצבעות נמצא אורך כל הציצית י"ב אצבעות שהרי שליש גדיל וב' שלישי ענף כאשר נפרש לפנים. תניא (מ"ב א') ציצית אין ציצית אלא ענף וכה"א וישלח תבנית יד ויקחני בציצית ראשי ואמר אביי צריך לפרודה כצוציתא דארמאי פי' צריך להפריד החוטין שלא ידבקו חוטין זה לזה באותם ארמאים שמפרידין שערותיהם לגאוה ולנוי.
תניא בספרי ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולה ציצית ת"ל גדילים תעשה לך אי גדילים שומע אני יעשה כולו גדיל ת"ל ציצית הא כיצד צריך שיעשה שיהא גדיל יוצא מן הענף וציצית מן הגדיל. אמרינן פ' התכלת (מנחות ל"ט א') אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב תכלת שכרך רובה כשרה ואפי' לא כרך בה אלא חוליא אחד כשרה פי' כרך רובה הרי נתקיים ציצית ובחוליא אחד נתקיים בידו גדיל ונויי תכלת שליש גדיל וב' שליש ענף פי' ציצית קורא תכלת לפי שהיו נותנים בה תכלת וכמה שיעור חוליא תני ר' חייא כדי שיכרוך וישנה וישלש תנא הפוחת לא יפחות משבע פי' יכרוך שבע חוליות דהיינו כ"א כריכות של חוטין וי"מ שבע כריכות של חוטין והראשון נראה פי' בין קשר לקשר יעשה כך והמוסיף לא יוסיף על י"ג שבעה כנגד ז' רקיעין וששה כנגד ו' אוירים שביניהם. אמר רב גידיל (מ"ב א') ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן דכתיב על כנפי בגדיהם פי' שלא יתן על הקרן ממש אלא ירחיק ממנו (מעט) וטעמא דכתיב על כנפי בגדיהם ולא בכנפי וכמה ירחיק אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן מלא קשר גודל פי' דבהכי מנכר ולא מקרי בכנפי ואצטריך דרב פפא דאמר לעיל ג' אצבעות ואצטריך דר' יעקב דאי מדרב פפא הוי אמינא שלש הוא דלא לירחוק אבל כמה דמקריב טפי מעלי קמ"ל דר' יעקב ואי מדר' יעקב הוה אמינא ממלוא קשר גודל הוא דלא ליקריב אבל כמה דמרחקי טפי מעלי צריכא. רב פפא חזיא לגלימיה דרבינא דסתר ובציר ממלוא קשר גודל א"ל לא ס"ל מר להא דר' יעקב א"ל בשעת עשייה איתמר אבל שירי מצוה כל שהן והכי נמי לענין ארכן בשעת עשייה כדפרישית אבל שיריו לא דתניא (ל"ט א') בד"א בתחלתו אבל בסופו שיריו וגרדומיו כל שהן וכמה כל שהן כרי לענבו רב אחא בר יעקב רמי ארבעה ועייף להו מיעף ומעייל להו בגלימא ואביק להו מיבק וטעמא כדאמרינן במנחות (ל"ט ב') וביבמות פ"א (ה' ב') גדיל שנים גדילים ארבעה עשה גדיל ופתיליהו מתוכו.
וצריך לתת הציצית באורך הטלית ולא ברחבו דבעינן נוטפת על הקרן פי' תלוי על הקרן ואי הוי ברחבו לא. הוי נוטף שהרי כלפי הקרקע הוא תלוי. אמר רבא (ל'"ט א') קשר ראשון דאורייתא דאי ס"ד דרבנן אמאי איצטריך תורה למשרי כלאים בציצית פי' סדין כתכלת שהוא עימרא פשיטא התוכף תכיפה אחת אינה חבור אלא ש"מ דאורייתא והיכא אישתרי כלאים בציצית דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו וכתיב בסמוך גדילים תעשה לך פי' מכלאים תעשה ציצית ואמרינן ביבמות פ"א (ד"ד א') דאפי' ר"י דלא דריש סמוכין בכל התורה כלה במשנה תורה דריש ומהאי סמוכין שרי כלאים בציצית בעירובין פ"א (ג' ב'). וקשר העליון צריך שיקשור ב' קשרים זה על זה דאינו קרוי קשר גמור להיותו חבור ולהקראות קשר אלא בשנים דאמרי' בשבת פ' כלל גדול (שבת ע"ד ב') והתופר שתי תפירות והא לא קיימי אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן והוא שקשרן והתם בקשר אחד מיירי דאי בשתי קשרים מאי איריא משום תופר תפוק ליה משום קשר אלא לאו ש"מ לא מיקרי קשר גמור דלהוי חבור לענין שבת אלא בשני קשרים וה"ה לענין כלאים. והצריכו חכמים לעשות עוד ד' קשרים להשלים גימטריא דציצית לתרי"ג מצות ציצית עולה ת"ר וח' חוטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג והיינו דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ונראה שצריכין גם הד' קשרים להיותם זה על זה דכולהו קשרים בענינא חדא עבדינן להו.
וכי שרינן כלאים בציצית היכא דלא אפשר במינו אבל אפשר לא דאמר ר"ל (מ' א') כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את ל"ת. וצוה הב"ה לתת תכלת בציצית דכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ותכלת הוא צמר צבוע בדם חלזון ומנין דתכלת הוא צמר (יבמות ד' ב') דכתיב בבגדי כהונה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ומדשש כיתנא תכלת עימרא שהרי לא הוכשרו בבגדי כהונה אלא צמר ופשתים דכתיב בגדי פשתים ילבשו לא יעלה עליהם צמר בשרתם כיון שלא הוצרך להזהיר כ"א על הצמר ש"מ לא היה בבגדי כהונה מין אחר ומנלן דשש כיתנא (יומא ע"א ב') דכתיב פארי המגבעות שש וביחזקאל כתיב פארי פשתים יהיו על ראשם ומנלן דצבוע בדם חלזון הוי סברא הוא שהרי ציצית לזכרון המצות נצטוו דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' הלכך יש לנו לומר שהצבע זכרון היוצר הוא ואותו צבע ע"י דומה לדומה דומה לכסא הכבוד כדתניא (מנחות מ"ג ב'). היה ר' ינאי אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים לפי שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד ועתה שאין לנו תכלת יתן מינו לכן דתנן (ל"ח א') התכלת אינה מעכבת את הלבן וטלית של פשתן אם יש לנו תכלת מן התורה מותר לתת בו שהרי הותר כלאים בציצית ואין זה אפשר לקיים את שניהם שיקנה טלית של צמר מידי דחוה אמילה בזמנה דדחיא שבת אע"ג דאפשר לעשות כחסידים הראשונים שלא היו משמשין מטותיהן ביום הרביעי ואילך וחכמים גזרו על תכלת בסדין גזירה משום קלא אילן צבע הדומה לתכלת שהרי לא הותר לכלאים דהא אפשר בלבן שטוב כקלא אילן ומנלן דגזרו רבנן. דתניא (שבת כ"ה ב') סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין פי' סדין של פשתן בתכלת שהוא עימרא ומסקינן במנחות פ' התכלת ובשבת פ' במה מדליקין בב"ש ואמרינן נמי במנחות (מ' ב') שרא ר"ז לסדיניה פי' התיר והסיר התכלת מסדינו וטעמא מאי אמר ר' (זירא) גזירה משום כסות לילה שמא יתכסה בלילה שאינו זמן מצותו ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה ומנלן דלילה לאו זמן ציצית הוא דתניא (מנחות מ"ג א') וראיתם אותו וזכרתם פרט לכסות לילה פי' כסות יום בלילה דפטורה בלילה תלוי ומטעם זה חשבינן לציצית במנחות מ"ע שהז"ג ולא כפי' רש"י שפי' כסות לילה שמיוחד ללילה שהוא פטור אפי' ביום. ותניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לנסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור והא מתני' ר"ש קתני לה דחשיב (מ"ג א') מצות ציצית מצות עשה שהז"ג דתניא הכל חייבין בציצית כהנים לויים וישראלים נשים ועבדים ר' שמעון פוטר בנשים מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ואע"ג דפליגי רבנן על ר' שמעון כר' שמעון קיי"ל דסוניא דתלמודא בשבת פ' כמת מדליקין ובמנחות קאי כר' שמעון דגזרינן משום כסות לילה וגם רב יהודאי הביא בהלכות ציצית ברייתא דר' שמעון לראייה וכן עמא דבר. ושמונה חוטין מנלן דתניא גדיל שנים פי' שני חוטין גדילים ארבעה פי' ד' חוטין ואמרה תורה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת פי' תן תכלת בלבן כשיעור הלבן הלכך מי שאין לו תכלת נותן ארבעה חוטי לבן במקום תכלת ואחרי שהד' במקום תכלת יש לדקדק ולומר דהא דמכשרינן גרדומי ציצית בכדי לעונבן (מנחות ל"ח ב') כגון שניתקו שנים מצד זה ושנים מצד זה שנמצא במקום תכלת ובמקום לבן קיימים ושלמים אבל אם נפסקו ד' מצד אחד שאין לו לא לבן ולא תכלת קיים כשיעורו מתחלה פסול דלא מכשרינן גרדומי ציצית אלא א"כ אחד מהם שלם כדאמרינן פ' התכלת (מנחות ל"ח ב') אלא אמר רבא ל"ג אלא לגרדומיו דאי איגרדם תכלת וקם אלבן או איגרדם לבן וקם אתכלת לית לן בה דתני ר' חייא גרדומי תכלת כשרין פי' איגרדם תכלת נשתיירו גרדומין בתכלת וקם אלבן ועמד על הלבן שלא נשאר שיעור שלם אלא מן הלבן אלמא שיעור שלם מחד מנייהו בעינן. למדנו כיצד יעשה ציצית. צא ולמד מאיזה מין יעשה טלית שיתחייב בציצית קי"ל כרב נחמן דאמר בפ' התכלת (מנחות ל"ט ב') השיראין פטורין מן הציצית וסבירא ליה כתנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבר"י הואיל ונאמר בגדים בתורה סתם ופי' לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים וספק בידי אם הלכה כר"נ דהא רב יהודה ור"א פליגי עליה דרב נחמן התם בפ' התכלת ומחייבי שאר מינין מדאורייתא וירא שמים יצא ידי כולם ויעשה טלית מצמר או מפשתים. ותניא (מ"א א') טלית כפולה חייבת בציצית ור"ש פוטר ושווין שאם כפלה ותפרה שחייבת וקי"ל כר' שמעון דאמר התם רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן חזיית דהוה מיכסי טלית כפולה ורמי ליה חוטי עילויה כפלא איפשיט אתא חוטא וקם להדי רישא אמר לאו היינו כנף דכתיב באורייתא אזל שדייה ואיכסי גלימא אחרינא. אמר רבא (מ' ב') האי מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא כוותי היא של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה מ"ט עיקר בגד בעינן. תניא בפרק התכלת (מנחות מ"ג ב') ובזבחים פ' שני (י"ח ב') על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור הא מה אני מקיים ארבע ד' ולא שלש וכו' ומה ראית כו' ולא קי"ל כי הא מתניתא אלא כי הא דתניא התם בשמעתא גופא בזבחים ד' ולא חמש ד' ולא שלש ואשר תכסה בה מיבעי ליה כר' שמעון לרבות כסות סומא ומנלן דכי האי מתניתא קי"ל דאמרינן בשילהי הקומץ (ל"ז ב') אמר רב משרשיא בריח דרב אידי האי מאן דבצריה לגלימיה לא עבר ולא כלום מ"ט שויה טלית בעלת חמש אלמא טלית בעלת חמש פטורה ויש פירוש אחר אך זה עיקר.
תניא (מ"א א') טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך ג' רמ"א לא יתפור וחכמים אומרים יתפור ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ויתלה בה וטעמא דאמרינן תעשה ולא מן העשוי הלכך כי מעייל להו לחוטין צריך לפסוק ראשי חוטין תחלה כדתניא (סוכה י"א ב') תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולה דהוה ליה תעשה ולא מן העשוי. וצריך שיטוה החוטין לשם ציצית דאמר שמואל (מנחות מ"ב ב') אף מן הסיסין פסולה בעינן טויה לשמה ואע"ג דפליג עליה רב ומכשר מן הסיסין כשמואל קי"ל בהא דהא בפרק התכלת מוקמינן שמואל כרשב"ג דאמר אף עור בהמה טהורה פסולה עד שיעבדם לשמה וכרשב"ג קי"ל דהא בסנהדרין פ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ח ב') מוקמינן דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא כרשב"ג והתם פסקינן כרבא. אמר אביי (מנחות מ"א ב') כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד וכו'. ומדמברכינן להתעטף בציצית שמעינן דחובת גברא הוא וליכא מצוה בתליית ציצית בטלית עד שיתעטף בו הלכך בשעת עשיית ציצית לא מברכינן לעשות מצות דעשייתה לא הויא גמר מצוה ואמרינן בפ' התכלת (מנחות מ"ב ב') כל מצוה דעשייתה לא גמר מצוה אע"ג דפסולא בעובד כוכבים ישראל אינו צריך לברך והכי אמר רב (מ"ב א') ציצית פי' עשיית ציצית אינה צריכה ברכה. ותניא (סוכה מ"ב א') תינוק שיודע להתעטף בציצית חייב בציצית דכתיב חנוך לנער ע"פ דרכו ואחרי שפירשנו למעלה כסות לילה כסות יום בלילה אבל כסות לילה ביום חייב יש לחוש לסדינים שיש להם ד' כנפות ומתכסין בהן בבקר והם חייבין בציצית ושמעתי שרבינו אליהו מפריש היה עושה להם ציצית ויוצרנו יעמידנו ביראתו. תולדה למצות ציצית. שיראין כלך וסריקין אליבא דרב נחמן דבעי בגד של צמר ופשתים דתניא (מנחות ל"ט ב') השיראין הכלך והסריקין חייבין בציצית ומוקי לה רב נחמן מדרבנן בפ' התכלת (שם) תנן בפ' הקומץ (מנחות כ"ח א') ד' ציציות מעכבות זו את זו ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות ומסקינן (ל"ז ב') דלית הלכתא כוותיה.