ספר יראים/שצט
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
הששי
חייבי עשה שמונים
תפילין
מזוזה
ציצית
ומילה
קדושת השם
אהבת השם
יראת השם
לעבוד לשם
לידבק בשם
ללכת בדרביו
מורא מקדש
מורא שבת
שמור שבת
ועונגה
פרו ורבו
ושמתם את דברי
לעשות הפסח
לשמרו שבעת ימים
קדש שמונה ימים
(שבות שמונה ימים)
ראשון ושביעי' של פסח
עצרת ויום הזכרון
יום הכפורים
תקיעה בראש השנה
ענוי נפש ביוהכ"פ
סוכה ולולב
לעבוד בעבד כנעני
לעשר מעשר בהמה
ראייה. חגיגה
שמחה ברגלים
לשרוף ולגדע ע"ז
נר שבת
נר חנוכה
צדק את הדין
להיות תמימים
לרדוף צדק
לעשות צדקה
לגמול חסד
הכן יתד על אזניך
מצות הקהל
והתקדשתם והייתם קדושים
למחות זכר עמלק
לשרוף נותר באש
ביעור חמץ
כסוי הדם
טבילה בזמנה
מצות נדרים ונדבות
עולות ושלמים
חטא להתכפר בתחנונים וקרבן
טמאים לטהרם בהזייה וטבילה
וקרבן לראוי
מצות מלך לכתוב לו ספר תורה
להביא פר הבא על כל המצוות
פר יום הכפורים
כל מעשה יום הכפורים
עשיריות
חביתים
יציקות
בלילות
פתיתות
מליחות
תנופות
הגשות
קמיצות
הקטרות
שחיטות
מליקות
קבלות והזאות
השקאת סוטה
הורדת עגלה
עריפתה
טהרת מצורע
הבאת קרבנותיו
טהרת בתים ובגדים
קצירת העומר
סימן שצט (טז)
תפילין את ה' אלהיך תירא ותעבוד. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך צוה יוצרנו שיתנו ישראל מצותיו ומלכותו עליהם בד' מקומות בתורה בפ' בא אל פרעה בפ' קדש לי כתיב והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך ובפ' כי יביאך כתוב בסמוך והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך בפ' שמע כתיב בואתחנן וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך בפ' והיה אם שמוע בוהיה עקב נאמר וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם הרי אלו ארבע מקומות שצוה בהם הב"ה שיתנו ישראל את מצותיו על ידם ובין עיניהם ואמרו חכמים אחרי שבאלו ד' פרשיות כתיב צריך שיכתבו ד' פרשיות הללו בתפלה של יד ובתפלה של ראש ותניא במנחות פ' הקומץ רבה (מנחות ל"ו ב') ידך זו שמאל אתה אומר זו שמאל או אינו אלא ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים ואומר למה תשיב ידך וימינך ר' נתן אומר א"צ הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא ותניא (ל"ז א') ידכה יד כהה זו שמאל ותניא אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידכה לרבות את הגדם והלכה כרבנן ותניא איטר מניח התפילין בימינו שהיא שמאלו והתניא מניח בשמאלו שהיא שמאל של כל בני אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו למדנו באיזה יד צא ולמד באיזה מקום מן היד תנא דבי מנשה על ידך זה קבורת למוש"ל בלע"ז ומנלן דידך זו קבורת דת"ר (ל"ז ב') על ידך זו גובה של יד אתה אומר זו גובה של יד או אינו אלא ידך ממש אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בגובה הראש אף כאן בגובה של יד רא"א א"צ הה"א והיה לך לאות על ידך לך לאות ולא לאחרים לאות ר' יצחק אומר הה"א ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב והיינו קבורת ומנלן דגובה של יד היינו גובה בשר שבזרוע חדא דאמרינן בכולי תלמודא תפילין בזרועו והזרוע נקרא אבר שאצל הכתף כדתניא באהלות פ"א במנין אבריו של אדם אחד בזרוע שנים בכתף ועוד דאמרינן בעירובין פ' האומר (י"ט ב') דאורייתא קיבורת כולה פי' איקרי יד ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם מדקאמר קיבורת כולה אלמא קיבורת הויא למעלה מהידים וידים הוו עד המרפק דהיינו קודא בלע"ז דתנן (עירובין י"ט א') האומר משקל ידי עלי רי"א ממלא חבית מים ומכניס ידו עד מרפקו וכו' ומנין שהמרפק הוי קודא דתנן באהלות פ"א שלשים בפסח יד ו' בכל אצבע ב' בקנה ב' במרפק אחד בזרוע אלמא מרפק הוי בין קנה לזרוע ותניא לעיל דבעינן שומה כנגד הלב ואמרינן (זבחים י"ח ב') לא יחגרו ביזע אמר אביי לא (יחגרו במקום שמזיעין כדתניא כשהן חוגרין אין חוגרין לא) למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן ואציל ומרפק אחד הם כדאמרינן התם בעירובין דמרפק דקתני במשנה מכניס יד עד מרפקו תניא בברייתא (ערכין י"ט ב') מכניס ידו עד האציל מכל זה למדנו שמקום תפלה של יד הוי גובה שבזרוע. למדנו מקום היד צא ולמד מקום בין עיניך האמור בתפילין של ראש. תניא לעיל הנחת תפילין בגובה של ראש מנלן דת"ר (מנחות ל"ז ב') בין עיניך זו גובה שבראש אתה אומר זה גובה שבראש או אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם מה להלן גובה שבראש מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה ש"ר ר' יהודה אומר א"צ אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בתפילין ש"י מקום הראוי ליטמא בנגע אחד אף באן בתפילין ש"ר מקום הראוי ליטמא בנגע אחד והיינו גובה של ראש לאפוקי בין העינים דאיבא בשר ושער לבן ושער צהוב ותנא דבי מנשה בין עיניך זה קדקד היכא אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופף פי' גובה ש"ר והוא מכוון כנגד בין העינים.
למדנו מקום נתינתם צא ולמד תיקון עשייתם וכתיבתם. בתפלה ש"י צריך לכתוב ארבע פרשיות קדש לי. והיה כי יביאך. שמע. והיה אם שמוע. ובן בתפלה ש"ר ולמה כותב אלו ד' פרשיות לפי שבאלו ד' פרשיות הזהיר הב"ה לעשות תפילין ותנן בפ' הקומץ רבה (מנחות כ"ח א') ד' פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפי' כתב אחד מעכבן ותפילין ש"ר נותנן בד' בתים בעור אחד כדתנן בהקומץ רבה (ל"ד ב') לטטפות לטטפות לטטפות הרי כאן ארבע דברי ר' ישמעאל רע"א טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ותניא יכול יכתבם בארבע עורות ויתנם בד' בתים בד' עורות ת"ל ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא שנים וג' זכרונות הא כיצד כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד ואם כתבן בעור אחד והניחם בד' בתים יצא וצריך שיהא ריוח ביניהם דברי רבי וחכ"א אינו צריך ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחד ואחד ואם אין חריצים ניכר פסולה ואמרינן צריך שיגיע חריץ למקום התפר רב דימי מנהרדעא אמר כיון דמינכר תו לא צריך וקיי"ל כרב דימי אמר רב חננאל (ל"ה א') תיתורא של תפלין הלכה למשה מסיני (בין ש"ר בין ש"י פי' תיתורא עור שהבתים תפורין עליו ואמר אביי מעברתא דתפלין הלמ"מ) פי' נקב שבתותירא שרצועות התפילין עוברת בו ואמר אביי שי"ן של תפלין הלמ"מ פי' קמטים כעין שי"ן בבתים החצונים. לצד ימין יש בו ד' קמטים ב' חצונים וב' פנימים וש' של צד שמאל יש בו ג' קמטים א' פנימי ושנים חיצונים. ותפלה של יד נותנה בבית אחד דתניא (ל"ד ב') כיצד כותבן תפלה של יד כותבה על עור אחד ונותנה בבית אחד ואם כתבן על ד' עורות והניחן בבית אחד יצא וצריך לדבק שנאמר והיה לך לאות על ידך כשם שאות אחד מבחוץ כך אות אחד מבפנים דברי יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך אמר ר' יוסי ומודה לי יהודה ברבי שאם אין לו תפלה ש"י ויש לו תפלין שתים ש"ר שתולה עור על אחת מהן ומניחה אמר רבא מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודה אלמא כר' יוסי קי"ל ואמר אביי ד' של תפלין ויו"ד של תפלין הלבה למשה מסיני פי' ברצועות של תפלין ש"ר קושר כעין דל"ת ובתפלה ש"י קושר ברצועת כעין יו"ד. שי"ן דקמטים דבתים. דל"ת ברצועות ש"ר. יו"ד ברצועה של יד. בין כולם שדי. אמר ר' יצחק (ל"ה א') רצועות שחורות הלמ"מ אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף (שם ע"ב) איפסיק ליה רצועה דתפילין אמר ליה מהו למקטריה א"ל וקשרתם קשירה תמה א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי מהו למיתפריה ועייל תפריה לגו אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר פי' היתר נהגו בו אי הוי תפירה לגו פירוש לתוך המעברתא שאינו נראה.
וכמה שיעור אורך הרצועות אמר רמי בר חמא עד אצבע צרדא רב כהנא מחוי כפוף רב אשי מחוי פשוט ופי' שניהם שני טפחים צריך חוץ לקשר שאחורי ראשו וחוץ לקשר שבזרועו ושיעור רחבן לא ידעתי בתלמוד ושמעתי קבלה כשעורה לאורכה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב קשר של תפילין הלמ"מ פי' שצריך לקשור שני ראשי הרצועה ביחד אמר רב נחמן ונוייהו לבר פי' צד השיער הוא נוי העור. תנא (ל"ה א') תפילין מרובעות הלמ"מ פי' מרובעות למדני רבינו יעקב ז"ל לאחר שיעשה ד' הבתים בין כולם יהיו מרובעות שיהיה האורך של ד' בתים ברוחב בית אחד שאז שוה רבועם לרבוע תפלה של יד והיינו דתניא לעיל מי שאין לו תפש"י ויש לו ב' תפילין ש"ר שתולה עור על אחת מהן ומניחה אלמא רבועם שוה אמר רבא בתפירן ובאלכסונן שתהא תפירתן מרובעת פירוש ישמור שלא יכווץ העור ויפסיד רבועם אלכסונן פ"א בתפירתן ובאלכסונן שיהיו מרובעות בתפירתן שתהא תפירתן מרובעת ויהיה לה אלכסון פי' רבוע מכוון וגמור.
ועור הבתים ורצועותיהן צריכות עבוד לשמן דתניא בסנהדרין פ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ח ב') ציפן זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדם לשמם וקיי"ל כרשב"ג דרבא פליג עליה דאביי ואמר הזמנה לאו מילתא היא ומוקטינן התם כרשב"ג דמצריך עבוד לשמם אלמא הזמנה לאו מילתא היא הלכך אם לא היה מעבדם לשמן הזמנתו למצוה לא היתה מועלת והתם (מ"ח ב') אמרינן הלכה כרבא ועוד דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם ולא הוצרך לפסוק הלכה כרבא אלא משום דאביי ברבים ורבא כיחידאה. אמר רב יעקב אמר רב יהודה קשר של תפילין צריך שיהא למעלה כדי שיהיו ישראל למעלה ולא למטה פי' יצמצם רוחב הרצועות שמניח בראשו שיהא הקשר נמשך למעלה וצריך שיהא כלפי פנים כדי שיהיו ישראל לפנים ולא לאחור פי' יסוב הקשר קצת לצד פניו. למדנו הלכות הבתים והרצועות צא ולמד הלכות הפרשיות תנן במנחות פ' הקומץ רבה (מנחות כ"ח א') ד' פרשיות של תפילין מעכבות זא"ז ואפי' כתב אחד מעכבן ואמר רב יהודה אמר רב (ל"ד א') ל"נ אלא לקוצו של יו"ד פשיטא אלא לכאידך דרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחותיה פסולה אמר רבא (כ"ט ב') ז' אותיות צריכות ג' זיונין שעטנ"ז ג"ץ פי' זיונין שלא יעשה ראשן עגול כזה אלא משוך כזה שעטג"ז ג"ץ שיהא לכל ראש האות ג' פינין וראיתי בני אדם שעושין תגין למעלה שעטנ"ז ג"ץ (ג' גקודות ארוכות לכל אחד) וטעות הוא בידם שלא בא רבא ללמדנו אלא גוף האות האיך נמסרה עשייתה למשה מסיני ואמר רב אשי חזינא להו לספרי דייקני דחטרי ליה לגגו דחי"ת ותלו ליה לכרעיה דה"י חוטרי ליה לגגו דחי"ת כלומר הי ברומו של עולם ופי' חטרי כמו חטרת דגמל הדרבור"א בלע"ז מגביהין באמצע ח' של אחד כזה גבוה מעט ויש מפרשים חטרי כמו מקל דמתרגם חוטרא עושין בחית של אחד כזה גבוה מעט וירא שמים יעשה שניהם כזה ואין בתוספת הזה קלקול האות ותלו ליה לכרעיה דה' כזה שאינו דבוק למעלה וטעמא שהעוה"ז נברא בה"א ודומה לפרוזדור לפני העוה"ב והוא פתוח שכל הרוצה לצאת יצא.
ועוד יש אותיות אחרות שצריכות תגין אחרים והריני מפרשם. בפ' והיה אם שמוע יפתה ובקומך ואספת וקשרתם. בפ' והיה כי יביאך ונתנה הזכרים כי ישאלך בחזק יד כי הקשה לשלחנו ויהרג ידכה. בפ' קדש חמץ והיבוסי אשר (לי) למען מימים וכל ך' שבתורה צריך לעשותה עגולה מאחריה ורגלה ארוכה כזה וטעמא שאין חילוק בין כ"ף כפופה לכ"ף פשוטה אלא כפיפותה ופשיטותה הלכך צריך לכוין הכ"ף פשוטה כשתכוף רגלה שתהא מכוונת ככ"ף כפופה וכן פ"א כפופה וצד"י כפופה צריכות עגולה לצד התחתון כשיפשטם שיהיו מכוונות פשוטות הלכך צריך לעשות עגולות כזה ולא מרובעות ובולטות כזה וגוף האל"ף מעט עמוקה לצד ימין כזה ולא פשוטה כזה וטעמא דתניא בשבת פ' הבונה (שבת ק"ג ב') וכתבתם כתובה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן כיון שהוצרך להזהיר שלא יעשנה ממש עמוקה לצד ימין כעי"ן לצד שמאל (אלמא דומה קצת עקום אל"ף לצד ימין לעין לצד שמאל) והזהירו חכמים שלא יעמיקנה כ"כ וראיתי אלפין של אספמיא כך כפופות מעט באמצען. וצריכה טי"ת להיותה כפופה בראש ימין כזה דומה מעט לכפיפות פ"א דתניא התם כתיבה תמה שלא יכתבו טתי"ן פפי"ן למדנו שכפיפת טי"ת דומה קצת לכפיפת פ"א על כן הוצרך להזהיר שלא יכפפנה כ"כ ואמרי' התם בפ' הבונה (שבת ק"ד א') מאי טעמא פשיטא כרעיה דדלי"ת לגבי גימ"ל למדנו שגוף הדלי"ת צריך לפשוט רגלו לאחריו כזה ואמרי' שם מ"ט כרעיה דקו"ף תליא למדנו שגוף הקו"ף כזה שלא יגע רגלו למעלה.
ואם נכתבו האותיות כדינם ונמחקו או נקרעו מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טיפש ואי קרי להו כמעיקרא שירי מצוה הן וכשירין והכי אמרי' במנחות פ' הקומץ רבה (מנחות כ"ט ב') ראמי בר תמרי דהוא (חמוה ד)רמי בר דיקולי איפסיקא ליה וי"ו דויהרג בנקיבה אתא לקמיה דר' זירא א"ל זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טפש אי קרו ליה יהרג פסול ואמר ר' זירא (שם ע"א) לדידי מיפרשא לי מיניה דרב יהודה ניקב תוכו של ה' כשרה ניקב ירכו אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ואם לאו פסול פי' אות קטנה כמו יו"ד דבהכי קרי ליה ינוקא דלא חכים ולא טיפש בדמעיקרא. וה"ג לטטפות לטטפת ולטוטפות וכן מצא ר' בספרים מדוייקים. וצריך ליתן ריוח בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה (מנחות ל' א') פי' יו"ד ובין אות לאות כמלא חוט השיער ורוב התיבה בתוך הדף פי' בתוך הסרגול שהלכה למשה מסיני הוא לסרגל תפילין מד' רוחות כדאמרינן בגיטין (ו' ב') אמר ר' יצחק שתים כותבים בלא שרטוט שלש אין כותבים בלא שרטוט פי' מארבע רוחות והא דאמרינן במנחות (ל"ב ב') הלכתא תפילין לא בעי שרטוט (מזוזה בעי שרטוט הכי פי' תפילין לא בעי שרטוט בין שורה לשורה אלא מד' רוחות כשאר כתבי הקדש) מזוזה בעיא שרטוט בין שורה לשורה ולפי שפרשיות של מזוזה כתובות בתפילין הוצרך לומר תפילין לא בעי שרטוט שמעתי פירוש אחר אבל זה שמעתי מרבינו יעקב ז"ל ועיקר.
וסדר התחלת השורות וסיומם שמעתי וקבלתי פרשה ראשונה ז' שורות: וידבר מסיים משה. אל העם מסיים חמץ. היום מסיים אשר. נשבע מסיים מצות. וביום מסיים גבולך. ' והגדת מסיים עיניך. למען מסיים ימימה. פרשה שנייה ה' שורות: והיה מסיים הזכרים. לה' וכל מסיים בחזק. יד מסיים על. כן מסיים ה'. חמישית ממצרים. פרשה שלישית שלשה וחצי שורות: שמע מסיים מאודך. והיו מסיים בשבתך. בביתך מסיים עיניך. וכתבתם חצי מסיים ובשעריך. פרשה רביעית והיה אם שמוע והיה אם שמוע מסיים ומלקוש. ואספת מסיים להם. וחרה מסיים ושמתם. את מסיים בשבתך. בביתך מסיים נשבע וחצי השורה היא. עד על הארץ. כל הפרשה היא ה' וחצי שורות.
זה סדר תפילין של ראש ובתפילין של יד שש שורות ראשונה והיה מסיים זבת שנייה מסיים החוקה הזאת שלישית למועדה ה' כל רביעית מסיים ובלכתך בדרך חמישית ובשכבך מסיים אחרים ששית והשתחויתם מסיים על הארץ. וכופלן מסופן לתחלתן כדאמרינן במנחות (ל"א ב') לענין מזוזה אמר ר' חלבו חזינא ליה לרב הונא דכריך ליה מאחד כלפי שמע.
למדנו כתיבתן צא ולמד הנחתן בארבע בתים בתפילין של ראש דתניא במנחות (ל"ד ב') כיצד סדרן פי' סדר הנחתן בבתים קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל פי' מימין הקורא ושמאל הקורא והוא למניח להפך וה"פ נותן קדש משמאל המניח בבית החיצון ואח"כ נותן בבית השני והיה כי יביאך וחוזר לצד אחר ונותן שמע בבית החיצון לימינו של מניח ובבית השני והיה אם שמוע וכן שמעתי מרבינו יעקב ז"ל שקבלה היתה בידו מרב האי הגאון ז"ל הויות באמצע פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע באמצע שמע חיצון לצד ימין קדש חיצון לצד שמאל ולא כדברי רבותינו שמפרשים קדש (והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע נמצאו) והיה כי יביאך ושמע באמצע והלשון מוכיח כדברי רב האי דאי כפי' רבותי הכי איבעי ליה למתני כיצד סדרן קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע ומתחיל לימין. אמר רב חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולה בין גוויתא לגוויתא כין גוויתא לבייתא בכל ענין פסולה. ואמרינן בשבת פ' במה מדליקין (שבת כ"ח ב') תניא הלמ"מ תפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן פי' נכרכות כורך הפרשיות בשיער בהמה טהורה ונותן לתוך הבתים וצריך שיער עזים או של בקר אבל של אלים ורחלים לא מיקרי שיער כדכתיב (מ"ב ג' ד') מאה אלף אילים צמר והצמר אינו בכלל שום שער כדתנן (רפ"ט דמקואות) ר' יהודה אומר של צמר ושל שיער אין חוצצין ותנן בזבחים פ' המזבח מקדש (זבחים פ"ה ב') הצמר שבראשי רחלים ושיער שבזקן תיישים ובתיקון תפילין של גאונים כתוב וכריך להו בשערא דתורא כי היכי דלידכר לעגל ולא ליחטו כדכתיב (יהושע כ"ב י"ז) המעט לנו את עון פעור מיהו בשיער של עזים מיהא כשר ומה"ט מצוה מן המובחר לתופרן בגידי שור.
וצריך שיהא עור הבתים מבהמה טהורה דתני רב יוסף (שבת כ"ח ב') לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד וכתיב בהדיא בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך ודרשו בשבת פ' ב"מ (כ"ח ב') מן המותר בפיך ומהאי טעמא נמי צריך שיהיה הקלף שהפרשיות כתובות בו מעור בהמה טהורה ועל עור נבלות וטריפות מותר כדאמרינן בשבת פ' שמונה שרצים (ק"ח א') כותבין על עור נבלות שמי שהרגו מלך משובח וזו שאלה שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מנין שאין כותבין אלא על עור בהמה טהורה דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך אלא מעתה על גבי נבלות וטריפות אל יכתבו א"ל אמשול לך משל למה"ד לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו אספקלטורא איזה מהם משובח הוי אומר זה שהרגו מלך א"ל אלא מעתה יאכלו א"ל התורה אמרה לא תאכלו ואתה אמרת יאכלו א"ל קלוס. וכשנותן הפרשיות בתוך הבתים יתנם בשכיבה ולא בזקיפה שכך היו לוחות מונחות בארון וכן שמעתי מפי רש"י שנאה היה לתת ספרי תורה בשכיבה ולא בזקיפה. ותניא בפ' הקומץ רבה (מנחות ל"ב א') הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס קלף במקום שיער דוכסוסטוס במקום שיער פי' אותו של צד השיער נקרא קלף ואותו של צד הבשר נקרא דוכסוסטוס פי' רב האי גאון ז"ל לוקחין העור וחולקין אותו לשנים אותן של צד השיער נקרא קלף ושל צד הבשר נקרא דוכסוסטוס פי' מקום בשר ומעבד להו לתרווייהו במקום דבוקם ולצד הבשר ולצד השיער לא מעבד להו וכותבין שניהם על המעובד שהוא הנאה והיינו דתניא קלף במקום בשר פי' הצד של מקום הבשר ולא מקום בשר ממש והיינו מקום דבוקו דוכסוסטוס במקום שיער צד מעובד שהוא לצד השיער מקום שהיה דבוק לקלף שנקלף ממנו ותניא שינת פסול ולא קיי"ל הכי אלא כר' אחי קיי"ל דתניא בשבת פ' המוציא (ע"ט ב') ובמנחות פ' הקומץ (שם) שינה בזה ובזה פסול ור' אחי מכשיר וכוותיה קיי"ל דמוקמינן פ' המוציא דקאי (רב) דכוותיה ותניא בשבת (שם) ובמנחות (שם) ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין ומוקמינן לה במנחות כר' אחאי הלכך עורות שלנו שאינם קלף ודוכסוסטוס שלא נעשו באותו ענין שפירשתי כשרים.
ויש לשאל דתנן גבי מגילה פ' הקורא למפרע (מגילה י"ז א') היתה כתובה על הדיפתרא לא יצא עד שתהא כתובה על הספר בדיו ואמרינן (י"ט א') טעמא דגמר כתיבה כתיבה מדכתיב ואני כותב על הספר בדיו ואמרינן (שנת ע"ט א') דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ ושלנו לא עפיץ והיאך אנו כותבין תפילין ומזוזות וספרי תורה על שלנו דהא לענין תפילין ומזוזות אמרינן נמי במנחות (ל"ד א') דגמרינן כתיבה כתיבה מדכתיב ואני כותב על הספר בדיו והא דתניא בשבת פ' כ"כ הקדש (קט"ו ב') אין בין ספרים למגילה אלא שהן נכתבים בבל לשון ובכל דבר ומגילה עד שתהא כתובה אשורית על הספר בדיו דמשמע דמגילה הוא דבעי ספר הא שאר דברים לא בעי ספר התם הא דקתני ספר לאו למעוטי שאר דבר אלא אגב ריהטא קתני לה בהלכות מגילה ותדע דהא ברישא לא קתני לה אלא שהן נכתבין בכל לשון ובכל דבר ואילו על כל דבר לא קתני הלכך היה לנו לפסול דיפתרא ושמעתי מפי רבי דלא מצריך תלמודא עפיץ אלא לעבוד שלהן שהוא במליח וקמיח אבל עיבוד שלנו שהוא חזק עיבודו לא מצרכינן עפיץ ומיקרי ספר בלא עפיץ וראיה לדבריו מביא מדאמרי' פ' הקומץ רבה (מנחות ל"א ב') קרע הבא בשתים יתפור בשלש אל יתפור ומפרש עלה הא דאמרי' בשלש אל יתפור בדלא עפיצן אבל בדעפיצן יתפור וכולה שמעתתא מיירי במזוזה וס"ת אלמא יש עיבוד בשר בדלא עפיצן. ועוד יש להכשיר דיפתרא אליבא דמאן דמכשיר. לעיל בשנוי קלף ודוכסוסטוס כדתניא לעיל וי"ל כי היכי דמכשר בההיא שינוייא מכשיר נמי דיפתרא ותדע דבפ' הבונה (שבת ק"ג ב') דתני פסול ס"ת טובא וקתני עלייהו יגנזו ולא קתני דיפתרא אלמא על דיפתרא לא בעי גניזה.
וצריך שיכתוב בדיו כדגמרינן במנחות (ל"ד א') כתיבה כתיבה מדכתיב ואני כותב על הספר בדיו ותניא בפ' הבונה (שם) כתב שלא בדיו או שכתב האזכרות בזהב יגנזו. ודיו נקרא הנעשה משרף קוצים כדאמרינן בגיטין פ"ב (י"ט א') דיו דיותא ואמרינן בנדה פ' כל היד (נדה כ' א') ר' אליעזר פלי קורטא דדיותא ובדיק ודיו הנעשה משרף קוצים אית ליה קורטא לאהד שנתייבש ואדום קצת ואמרינן נמי (שבת כ"ג א') כל העשנים יפין לדיו ולאותו דיו טוב העשן ליבשו הלכך אין ראוי לכתוב ס"ת תפילין ומזוזות ומגילה אלא בדיו הנעשה משרף קוצים ואמרינן נמי כל השרפים יפין לדיו פי' יפים לעשות מהם דיו אלמא הנעשה משרף קוצים נקרא דיו ותנן נמי בשבת (י"ז ב') אין שורין דיו וסממנין אלמא קודים שרייתו נקרא דיו הלכך אין לכתוב בשריית עפצים שהרי אינם נקראים דיו שקודם שרייתם נקראים עפצים והא דאמרינן בב"ר ובשבת ירושלמי (פי"ב ה"ד) בני מדינחא ערימין טפי כד בעו למשלח מיסטרן כתבון לה במי מילין ושפיך עלה דיו שאין בו עפץ ופליט דמשמע עפיץ נקרא דיו משם אין ראיה כלל דאדרבה מדקאמר דיו שאין בו עפץ ש"מ שעפיץ אינו דיו וה"פ דירושלמי עירב עמו עפץ הלכך אם כתב שלא בדיו יגנז. וצריך לכתוב לשם תפילין (גיטין מ"ה ב') והאזכרות לשם קדושה כדתניא (גיטין כ' א') הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלית מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכ"א אין השם מן המובחר ואמרינן נמי בגיטין פ' הניזקין (גיטין נ"ד ב') ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שבו לא כתבתין לשמן אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת. ואם דילג השם לא יכתבנו בין השורות דמסקינן כר' יהודה במנחות (ל' ב') דתניא הטועה בשם גורר מה שכתב ותולה מה שגרר וכותב השם על הגרר דברי ר' יהודה. ובתיקון גאונים כתוב לא יספר עד שיכתוב את השם ואל יטביל הקולמוס ויתחיל בו אלא מתחיל בתיבה שלפניו ואל יניח השם בסוף הדף אלא יכתוב אחריו. וכשיתן התפילין בראשו או בזרועו צריך שלא יהא דבר חוצץ על בשרו כדתנן במגילה (כ"ד ב') ציפן זהב או שנתן על בית יד אונקלי הר"ז דרך החיצונים פרשתי עשייתם וכתיבתם צא ולמד זמנם.
זמן תפילין אינה בלילה ולא בשבת ולא ביום טוב דתניא בפ' הקומץ (מנחות ל"ו ב') ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים יצאו שבתות וימים טובים דברי ר' יוסי הגלילי רע"א והיה לך לאות מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות (פי' ימים שצריכין אות להודיע כי הוא יהודי וירא ועובד את ה' יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות) שבלא תפילין אתה ניכר יהודי ועבד ה' מתוך שאתה שומרם ומקדשם. אמר ר' אלעזר כל המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה שנאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ר' יוחנן אומר עובר בלאו כדר' אבין ב"ר אלעא (דאר"א אר"א) כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ואמר ר' אילעאי אם לשומרן מותר ומסקינן הלכה ואין מורין כן למדנו זמנם. צא ולמד ברכתם אמרינן במנחות פ' הקומץ (מנחות ל"ו א') שלח רב הונא בריה דרב חייא משמיה דר' יוחנן על תפלה של יד אומר ברוך אקב"ו להניח תפילין ועל תפלה של ראש אומר וצונו על מצות תפילין לפי שיש בתפילין של ראש ד' בתים ושי"ן ודל"ת של שדי קראום חכמים עיקר המצוה ועוד שהם אחרונים למצוה להנחה וגמר המצוה בהם דתניא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ ש"ר וכשהוא חולץ חולץ ש"ר ואח"כ ש"י מנלן אמר רבא רב המנונא אסברה לי והיו לטוטפות בין עיניך כ"ז שיהיו בין עיניך יהיו שנים פי' שכך סדרם בפרשת וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך והכי מפרש בספרי דטעמא משום הכי הוא. ואמר רבא בר יוסף שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ומסקינן אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא שח מברך אחת פי' על ש"ר מברך על מצות תפילין אבל להניח אינו מברך שהרי ברך כבר על של יד. שח מברך שתים על של ראש להניח ועל מצות תפילין דלהניח שבירך על ש"י לא עלתה לו ברכה שהרי שח לכן מברך שתים על ש"ר. ומאימתי מברך עליהם (שם ל"ב ב') אביי ורבא דאמרי תרווייהו משעת הנחה ועד שעת קשירה פי' (קשירה) שמחזיקן ומיישבן בזרועו ובראשו ומצמצם הקשר ומהדקו.
אמר רבא בר רב חנא (ל"ז ב') חייב אדם למשמש בתפליו בכל שעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמת אזכרות לא כל שכן ואע"ג דאמרינן בפ' במה אשה יוצאה (שבת ס"ב א') שקמיעין כיון דמחופין עור מותרין להכניסן בבית הכסא ותפילין ה"ט דאסירי משום שי"ן ודל"ת ויו"ד אלמא אזכרות שבפנים מהני להו חיפוי עור וא"כ ליכא ק"ו דהא בתפילין נמי הדא אזכרה איכא הא לא קשיא דלענין הכנסת בה"כ הוא דמהני חיפוי עור אבל לענין דריסת רגלים דאתי ע"י היסח הדעת לא מהני חפוי עור הלכך איתא לק"ו ותדע דציץ חמור מתפילין לענין בזיון דלא דמי לדריסת רגלים דתנן במס' תמיד ובסוטה פ' אלו נאמרין (סוטה ל"ח א') במקדש כהנים נושאין כפיהם למעלה מראשיהם חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ אבל בשאר ראשי כהנים משום תפילין לא חיישינן . ובשעה שנותנם לנרתקם צריך שיתן של ראש למטה ושל יד למעלה שכשיקחם למחר יגיעו ש"י לידו תחלה ויניחם מיד שאלו היה ש"ר למעלה היה צריך להעבירם עד שיתן של יד כאשר פירשנו למעלה והיינו דתניא ביומא פ' א"ל הממונה (ל"ג ב') עבורי דרעא אטוטפתא אסיר דאין מעבירין על המצות פי' עבורי אקדומי כדכתיב ויעבור את הכושי פי' להקדים וליתנם בנרתקם תחילה אסיר שהרי צריך להעביר על המצות בהניחו אותם ורש"י פי' להעביר של זרוע וליתן ש"ר תחלה אסור לפי שאין מעבירין על המצות ולא יתכן דההוא לאו משום דאין מעבירין הוא אלא משום דבעינן כל זמן שיהיו בין עיניך יהיו שתים כאשר פירשנו למעלה. ולא קיי"ל כבני מערבא דאמרינן בנדה פ' בא סימן (נדה נ"א ב') ובברכות פ' כיצד מברכין (ברכות מ"ד ב') דבתר דמסלקי תפלייהו מברכי אקב"ו לשמור חקיו דהא אינהו בכל המצות עושין כן כדמוכח בשמעתא דלא אשכחן למעוטי אחריו אליבא דידהו אלא ריחני ומההוא טעמא דלא עבדינן כותייהו בשאר מצות כגון כיסוי הדם ציצית ומילה ופדיון הבן תלמוד תורה מההוא טעמא נמי לא עבדינן כוותייהו בתפילין. אמרינן בפ' התכלת (מנחות מ"ד א') אמר רב ששת כל שאינו מניח תפלין עובר בח' עשה ואמרינן בר"ה (י"ז א') פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין פי' שאינו מניח מתוך רשע שחושב בלבו שאין לחוש למצוה ומבזהו בלבו אבל אם אינו מניח מתוך עצלות לא מקרי מפושעי ישראל בגופן דכל פשע מרד הוא (יומא ל"ו ב') כדכתיב מלך מואב פשע בי ותנן במנחות פ' התכלת (מנחות ל"ח א') תפילה של יד אינה מעכבת ש"ר וש"ר אינה מעכבת של יד אמרינן בברכות פ' היה קורא (ברכות י"ד ב') אמר ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן כל הרוצה לקבל עליו (עול) מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל וזהו מלכות שמים שלמה אמר ריש לקיש (מנחות מ"ד א') כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר וה' עליהם יחיו .