ספר יראים/שצג

סימן שצג (שיז)
לא תאחר לשלמו. ויראת מאלהיך ושמור מוצא שפתיך ולא תאחר לשלמו דכתיב בפ' כי תצא כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו ובאיזה נדר הכתוב מדבר כדתניא בר"ה פ"א (ה' ב') כי תדור נדר לה' נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר ואם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו ומה נדר האמור כאן לא תאחר אף נדר האמור להלן לא תאחר לה' אלהיך אלו הערכין וההקדשות לא תאחר לשלמו הוא ולא חלופיו כי דרש ידרשנו אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים ה' אלהיך זה הקדש בדק הבית צדקות ומעשרות בכור ופסח מעמך זה לקט שכחה ופיאה וכמה יאחר ויעבור בבל תאחר שני רגלים דתניא בר"ה פ"א (ד' א') חייבי ערכין והקדשות חטאות ואשמות עולות ושלמים צדקות ומעשרות בכור לקט שכחת ופיאה כיון שעברו עליהם שלשה רגלים עובר בבל תאחר (רש"א ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה רמ"א כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בבל תאחר ראב"י אומר כיון שעברו עליהן שני רגלים עובר בבל תאחר ר"א בר"ש אומר כיון שעבר עליהן חג הסוכות עובר בבל תאחר) וטעמא דכולהי מפרש התם וקיי"ל כראב"י שמשנתו קב ונקי ובצדקה אמרינן בההוא פרקא (ו' א') אשר דברת בפיך זו צדקה ואמר רבא וצדקה מחייב עליה לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים פשיטא מהו דתימא הואיל ובעניינא דקרבן כתיבא לא לחייב עד דעברי עלה שלשה רגלים קמ"ל וטעמא דרבא דההוא קרא דמפיק מיניה רגלים בקרבנות כתיבא ולא בצדקה וכי אמרינן בצדקה דחייב עליה לאלתר כשהוא מאחרה מטעם צרות עין אבל אם מאחרה כדי ליתן להגון לא עבר עלה בבל תאחר ואמר רבא (ו' ב') כיון שעברו עליו זמני רגלים בכל יום ויום עובר עליו בבל תאחר וכן לצדקה למאחרה בצרות העין. וישמור אדם פיו ולא ימהר לידור כדתניא (נדרים ט' א') טוב אשר לא תדור טוב מזה ומזה שאינו גודר כל עיקר דברי ר"מ ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה שנודר ומשלם ואמרי' בנדרים פ"א (י' א') ואפי' ר' יהודה לא קאמר אלא דאמר הרי זה אבל אמר הרי עלי לא משום דאתי בבל תאחר ולמה יקצוף האלהים על קול הנודר וחבל את מעשה ידיו כדאמרינן בשבת פ' במה מדליקין (שבת ל"ב ב') בעון נדרים אשתו של אדם מתה ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים ובשעת צרה מותר לידור דתניא וידר יעקב נדר לאמר ללמד לדורות שיהיו נודרים בשעת צרה.