ספר יראים/שפד
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן שפד (רנב)
לא תלין נבלתו. צוה הקב"ה שמגדף ועע"ז שנסקלו בב"ד ונתלו שלא תלין נבלתו על העץ דכתיב בפ' כי תצא וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ לא תלין נבלתו על העץ ותניא בפ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ה ב') כל הנסקלין נתלין דברי ר"א וחכ"א אין נתלין אלא מגדף ועובד ע"ז ובגמרא מפרש טעמא דתניא והומת ותלית יכול כל המומתין ניתלין ת"ל כי קללת אלהים תלוי מה מקלל זה בסקילה אף כל בסקילה דברי ר"א וחכ"א מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר והלכה כחכמים. ותנן רא"א אחד האיש ואחד האשה ניתלין וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית וטעמא מפרש בגמרא ותנן (שם מ"ו א') כיצד תולין אותו משקעין קורה בארץ והעץ יוצא טמנו ומקיף שתי ידיו זו על גב זו ותולה אותו ומוציאין אותו מיד ואם לאו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו והלנה זו אינה אלא כל הלילה עד הבקר דילפינן מדכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר וילמד סתום מן המפורש.