ספר יראים/שסו

סימן שסו (ט)
לא תעשו כן לה' אלהיכם. צוה יוצרנו שלא למחוק ושלא לחתוך ושלא לשבר דבר קדושה דכתיב בפ' ראה אנכי ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבתם ואשיריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון וגו' וכתיב בסמוך לא תעשון כן לה' אלהיכם ותניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל מן המזבח או מן העזרה שהוא עובר בלא תעשה ת"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלהיכם פי' נותץ ע"מ שלא לבנות אבל נותץ ע"מ לבנות מותר שאין זו נתיצה אלא בנין ר' ישמעאל אומר מנין למוחק את השם שעובר בל"ת ת"ל ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם ר"ג אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים את מזבחותיהם חס ושלום אלא לא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם שיחרב מקדש אלהיכם (ומנין שהחותך אסור דאמר בפד"מ (סנהדרין נ"ו א') ואימא דברזיה מיברז) ואזהרתו מהכא לא תעשון כן ובפ' שבועות העדות (ל"ה א') ובמס' סופרים מפרש איזהו קודש ואינו נמחק ואיזהו חול ונמחק. אם כתב (אותיות של שם ולא נתכוין לקדשן בכתיבתן אין בהם קדושה כדתניא בפ' הבונה (שבת ק"ד ב') ובמנחות בס' הקומץ רבה שהרי שהיה צריך לכתוב את השם וכתב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו הקולמס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין זה שם מן המובחר אלא כוונת קדושה בעינן וטעמא דמכל דבר התלוי בקדושה בעינן כוונה כדתניא בנזיר (ל' ב') הקדש טעות ב"ה אומרים אינו הקדש. ואם כתב שם במקומו פי' במקום שדרכו להכתב כגון על קלף כשם שאסור למחוק ולשרוף ולקרוע כתיבת השם כך אסור לשרוף ולקרוע את הגויל כדאמרינן במ"ק פרק אחרון (כ"ו א') אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע ב' קריעות אחת על הכתב ואחת על הגויל שנאמר ויהי דבר ה' אל ירמיהו אחרי שרף את המגילה ואת הדברים באש והא דתניא (שבת ס"א ב') היה שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הר"ז יגוז ויגנז ותניא נמי בערכין (ו' א') עובד כוכבים שהתנדב קורה לבהכ"נ ושם כתוב עליה אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה יגוז וישתמש במותר התם בערכין פ"א מפרש טעמא משום דשם שלא במקומו לא קדש פי' שנכתב במקום שדרכו להכתב פי' על הקלף אינו מקדש אלא מקומו פי' מקום השם בלבד פי' זה עיקר כאשר הבאתי ראיה ממ"ק הלכך אם כתב שם בס"ת בתפלין ומזוזות אפי' בטעות אינו רשאי לחתוך את השם ולשרוף את השאר אלא טעון גניזה ששם כמקומו מקודש שלא במקומו אינו מקודש וטעמא דלא גרע הני מתיק כפר תורה דתניא במגילה (כ"ו ב') תשמישי קדושה נגנזין והא דתניא בשבועות פ' שה"ע (ל"ה ב') כל הטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו נמחק לה' למ"ד נמחק אחרים אומרים וכו' התם בכותב שלא במקומו מיירי פי' במקום שאינו ראוי לכתוב מיירי שאינו קדוש בגויל אלא במקום השם לבדו כגון כתב על כרעי המטה וידותיה הלכך לא מיתסר מטעם תשמיש קדושה אלא מטעם גופו של שם הלכך נמחק לפניו ולאחריו ואחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם וחשוב כשם עצמו.